קציצות עוף וירקות
אני אוהב מתכונים כאלה כי הם פשוטים, קלים להכנה, מניבים ארוחה + שאריות וקשה מאוד להיכשל בהם (אם כי כרגיל, מי שממש משתדל – מצליח). קציצות העוף האלה מכילות הרבה
אני אוהב מתכונים כאלה כי הם פשוטים, קלים להכנה, מניבים ארוחה + שאריות וקשה מאוד להיכשל בהם (אם כי כרגיל, מי שממש משתדל – מצליח). קציצות העוף האלה מכילות הרבה
בלי הרבה חוכמות, הבה ניגש לעיקר: המתכון הזה, ממטבחה של חברתי בוני סטרן (אלילת בישול בקנדה, תנו כבוד!), פשוט באופן מביך. קונים נתח בריסקט (חזה בקר), אפילו לא משחימים, שמים
יש בבישול כל מני צירופים שעד שלא המציאו אותם חיינו בחושך. למשל הקרואנט – אותו קרואסון מטוגן כמו דונאט שכבש את אמריקה בסערה. ולמה ללכת רחוק: מה עם ג'חנון בטשולנט?
כל מה שעיראקים עושים – הם עושים יותר טוב. ככה זה. קובה, ניהול חשבונות, כתיבת ספרים – הם אלופים. וגם במוסקה הגביע שוכן בארונם. אינגריי היא המוסקה של העיראקים –
הדיאטה הקיטוגנית, זו שבה נמנעים ככל האפשר מפחמימות, היא אחת הפופולריות ביותר וכנראה גם יעילה לתפארת – באמת מרזים, ומהר (אחר כך משמינים הכול בחזרה, אבל אלה החיים), ועוד עושים
צריך לחכות לשבוע הזה, שהוא הגבול בין האביב לקיץ, כדי להכין בקר בזיתים, לימון ופול. עדיין יש פול, כי שלהי אביב, עדיין כיף לאכול תבשילים כבדים, כי הקיץ עוד לא
בכל פעם שאני מטגן, פורצת בבית מהומה: "סגרת את הדלת של המטבח? ושל חדר הארונות? למה טיגון? למה שוב טיגון?! למה תמיד טיגון?!?!". למה? אולי כי אתם רעבים? אולי כי
נכון השיחוק הכי גדול הוא כשהשלם גדול מסך חלקיו? אז במתכון הזה – שחוק שיחקנו אותה בענק. בשר סופריטו, פלא ספניולי ידוע ואהוב, הוא בסך הכל צלי עם תפוחי אדמה.
יש מצב שכל העדה התימנית האהובה שלי הולכת להתהפך עלי – אבל אני, מה איכפת לי? למען ציון לא אחשה ולמען עוקבי לא אכחד דבר, והנה אני מתוודה. מוכנים? ובכן:
כולם מבקשים ממני את המתכון הזה ובטוחים שיש בו סוד. אבל אין. כלומר אין סוד, מתכון בהחלט יש. מחשי (פירוש המילה בערבית: ממולא) הוא כרוב ממולא. לא כרוב שלם (חפשו