בקר בזיתים (מתכון ספניולי)
21/05/2023
צריך לחכות לשבוע הזה, שהוא הגבול בין האביב לקיץ, כדי להכין בקר בזיתים, לימון ופול. עדיין יש פול, כי שלהי אביב, עדיין כיף לאכול תבשילים כבדים, כי הקיץ עוד לא
תפריט
צריך לחכות לשבוע הזה, שהוא הגבול בין האביב לקיץ, כדי להכין בקר בזיתים, לימון ופול. עדיין יש פול, כי שלהי אביב, עדיין כיף לאכול תבשילים כבדים, כי הקיץ עוד לא
בכל פעם שאני מטגן, פורצת בבית מהומה: "סגרת את הדלת של המטבח? ושל חדר הארונות? למה טיגון? למה שוב טיגון?! למה תמיד טיגון?!?!". למה? אולי כי אתם רעבים? אולי כי
נכון השיחוק הכי גדול הוא כשהשלם גדול מסך חלקיו? אז במתכון הזה – שחוק שיחקנו אותה בענק. בשר סופריטו, פלא ספניולי ידוע ואהוב, הוא בסך הכל צלי עם תפוחי אדמה.
יש מצב שכל העדה התימנית האהובה שלי הולכת להתהפך עלי – אבל אני, מה איכפת לי? למען ציון לא אחשה ולמען עוקבי לא אכחד דבר, והנה אני מתוודה. מוכנים? ובכן:
כולם מבקשים ממני את המתכון הזה ובטוחים שיש בו סוד. אבל אין. כלומר אין סוד, מתכון בהחלט יש. מחשי (פירוש המילה בערבית: ממולא) הוא כרוב ממולא. לא כרוב שלם (חפשו
כמה פעמים שאני אגיד את זה – זה לא יספיק. ועדיין: אין, אין על הבוכרים. לו רק הייתי בוכרי הייתי מאושר, שמח בחלקי וגדל על מאכלים שאין בלתם (וגם על
הנה מתכון למנה של אמצע השבוע. אין בה חגיגיות, היא בלתי ניתנת לצילחות (תודה לאל!) וכולם, אבל כולם (חוץ מהבת דודה הצמחונית ובת זוגה הטבעונית) ימותו עליה. מדובר בפולקעס בסילאן,
אלוהים עדי שהעברית חביבה עלי ביותר. אבל יש מאכלים שקשה לי עם שמם העברי. כתיתה וקציץ הם שניים מהם. כנראה לעד נאמר שניצל ומיטלואוף, אפילו שכל מילה לועזית שורטת לי
תמיד כששואלים אותי "מה המטבח הטוב בעולם" אני משיב: יש שניים. הפרסי (בגלל התחכום) והטריפוליטאי (בגלל הלב). אין, אין על אוכל טריפוליטאי, עם השמן, עם הרוטב האדום, עם החום והחיוך
סיר גדול ובו פסטה, רוטב עגבניות וקציצות (צמחונים: יש לכם גירסה עם קוביות חציל במקום) – מה יותר ביתי, ממלא ומשביע מזה? אני אגיד לכם מה: לתחמן את האיטלקים על