טוד ווילבור, עיתונאי אוכל אמריקאי, פרסם אי אז בימים שני ספרים שהפכו לקלאסיקה: 'מתכונים סודיים ביותר' ומייד אחריו 'עוד מתכונים סודיים ביותר'. המתכונים שבספרים אינם לקוחים ממחברות חסויות של שפים
תתכוננו, זה תיכף בא. כמו נחיל ענק של נקבות ארבה. כמו רעידת אדמה בעוצמה 5.5 בסולם ריכטר. כמו ביקור פתע של גיסתך (עם הילדים). כמו סופת חול בדרום. כמו שרקייה
הבת שלי ממשיכה להשפיל אותי. אחרי שהיא שלחה אותי (אותי!) ללמוד להכין מרק עוף אצל אמא שלה (אצל אמא שלה!!) ואחרי שהיא הודיעתני שבפתיתים אין לי מושג, עכשיו היא דורשת
יש מי שמחכה למשיח. יש מי שמחכה שהספינה שלו תעגון בנמל. יש מי שמחכה לאחרי החגים ויש מי שמחכה ליום שישי. הסיבה להמתנה ליום שישי היא שבשישי בצהריים, רגע לפני
לא רק שהמנה הזו טעימה, קלה להכנה וכמעט שאינה מלכלכת כלים, היא גם שומית לתפארת וכך עוזרת הן בשיפור הבריאות והן בהרחקת ערפדים (אם יש לכם בסביבה). נזכרתי במתכון הזה
תשמעו סיפור: אור דוגה, איש צדיק, כתב לי בפייסבוק שפעם הוא ראה שהתייחסתי לקובה חמו – הקובה הענקית והצהובה שמוכרים בשוק מחנה יהודה – ושהמשפחה שלו (ליתר דיוק האחים יצחק
טוב, אז במסע ההרצאות בבוסטון הצמידו לי גם מדריך ישראלי מופלא וידען שלקח אותי לסיור במעוזיה הקולינריים של העיר (אפשר למנות אותם על אצבעות כף יד אחת של דג). אחרי
במסעדת נאייב, הפרסית מרחוב זבולון 12, בואך שוק לוינסקי, יש שתי אטרקציות מרכזיות (חוץ האוכל המשובח, כמובן): האחת היא מטפס המשתרג בעליצות על כל התקרה, והשנייה היא תמונה של נשיא
מכירים את המתכונים שבהם השלם גדול מסך חלקיו? זה המקרה שלפנינו. חלקי עוף מוזהבים בשומן של עצמם ואחר כך נאפים תחת ים (מה ים? אוקיאנוס!) של בצל מטוגן ופפריקה. התוצאה: