התיקון של פסח (מעודכן ומשופר!)
21/04/2024
כן, אני יודע. פסח זה חג חשוב – חירות וכל זה. כן, אני מת עליו. אני אוהב את הסדר ואוהב לפגוש קרובים (גם מהצד השני) ואוהב את השירים ואפילו את
תפריט
כן, אני יודע. פסח זה חג חשוב – חירות וכל זה. כן, אני מת עליו. אני אוהב את הסדר ואוהב לפגוש קרובים (גם מהצד השני) ואוהב את השירים ואפילו את
מכירים את זה שפתאום יש מתכון שבכל אתרי הבישול וחשבונות העינסטוש חוגגים עליו? ובכן, המתכון הזה הוא בסגנון. המקור הוא בפוליה – העקב של המגף האיטלקי ואחד המחוזות העניים ביותר
תשכחו מפסטו. פחאלי פי אלף יותר שווה. רק לא לשכוח שתחת הפ' יש שווא נח ולא נע. מכינים את הממרח הזה מאגוזי מלך, שהם בשביל הגיאורגים כמו עגבניות שרי בשבילנו.
מה צריך לדעת על טופו? קודם כל שהוא בריא. שנית שהוא לא דוחה. כל הבלתי-צמחונים/טבעונים נוטים לשנוא אותו על לא עוול בכפו. בעצם, יש מעט מאוד בכפו: לא עוול, לא
פתאום כולם מכינים את הממתק הזה – סוג של בראוניז אבל בלי בצק ועם תעלול באמצע. אולי זה בגלל שכולם נתקעו עם קופסאות שילחג שתמיד יש בהן תמרים, אגוזים, חמאת
זה התחיל בסיור חומוסיות במזרח ירושלים, שם זכיתי להתוודע (בתיווכו של המדריך הדגול דורון יושע) לפאתה, מין מנה סודית של ערבים שעיקרה לחם מאתמול, טחינה ומי הבישול של החומוס. אתם
יש הטוענים שמדובר בבראוניז טבעוניים, אבל אני אומר: למה לשקר? אלה ריבועי חמאת בוטנים טעימים, נימוחים ומצופים בשוקולד (עם זריית מלח קלה!). וזה בהחלט מספיק מיוחס, אז אין צורך לשאת
לא להאמין כמה שכרוב הוא ירק גדול. כל פעם שאני קונה ראש כרוב כדי להוסיף קצת לסלט או למרק, אני נתקע עם שלושת רבעי כרוב שאין להם שימוש. וזה הרי
ההכרח הוא אבי ההמצאה ובסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כשאיטליה הייתה אחת הארצות העניות בתבל, המציאו נשותיה (אני די בספק אם גברים בישלו אז) פתרונות יצירתיים לשימוש בכל בדל
יבורכו האיטלקים שקוראים למאכלים שלהם בשמות מוזרים. הסקרפאצ'ה, למשל, שהיא שילוב מנצח של פוקאצ'ה, טארט ולחם תירס, זכתה לשמה כנראה משום שהיא דקה כמו סוליה של נעל בלויה. דקה ונהדרת.