הקרקרים הטבעוניים של גילית
אנחנו סוגדים לגילית. כל מה שהיא אומרת אנחנו עושים, וכל מה שאנחנו לא יודעים אנחנו שואלים אותה וכל מה שהיא מבשלת אנחנו זוללים כאילו אין מחר. למשל הקרקרים האלה: לא
אנחנו סוגדים לגילית. כל מה שהיא אומרת אנחנו עושים, וכל מה שאנחנו לא יודעים אנחנו שואלים אותה וכל מה שהיא מבשלת אנחנו זוללים כאילו אין מחר. למשל הקרקרים האלה: לא
הוגים את זה כך: keshkul. זה בטורקית ולכן במקור יש לאותיות כל מני זנבות ונקודות, אבל בחייאת – קשה לנו גם ככה. מדובר בקינוח נפלא, שהוא קצת מלבי, קצת סחלב
אם גונבים ממישהו שווה זו לא בושה. אולי לא כבוד גדול – אבל גם לא בושה. את מתכון הבטטות הטעימות בתבל גנבתי מעז תלם, בעל הבלוג https://www.thekitchencoach.co.il ומחבר ספר הבישול 'ספר
טעות ישראלית נפוצה היא לחשוב שפלאפל הוא מאכל ישראלי מקורי. הוא לא. רק אימצנו אותו (וטוב עשינו). טעות ישראלית נפוצה עוד יותר היא להניח שפלאפל הוא תימני. הוא לא. אנו,
הולך גיל חובב בשוק לפי תומו, רואה ערימות של כרובי בלדי – אלה השטוחים שנראים כמו פריסבי מהטבע – ותוהה לעצמו: מה ייעשה בכרוב דא? איך נמנף את צורתו הפחוסה?
פסח הוא חג של ארוחות: קודם כל הסדר, כמובן, אבל אחר כך ארוחת השאריות מצוות חכמים מלומדה וארוחת החג השני מדרבנן, וארוחת הקרובים מטבריה וארוחת החברים מהמשרד וארוחת השכנים מהגיהנום.
כרישה היא אחד הירקות היותר מקופחים בתבל – הרי היא כל כך כל כך טעימה, ורק הבולגרים עושים לה כבוד בקציצות שלהם! מן הדין שנבוש, או שלפחות נישא מבט אל
צועד גיל חובב לפי תומו בשוק הכרמל וכל הירקות עושים לו עיניים. פלפלים אדומים מחייכים אליו, תפוחי אדמה מזן ראטה יוצרים קשר עין, שעועית צהובה מרטיטה ריסים והבמיה – הבמיה
נפלאו דרכי האל. מאז ומתמיד חששתי שאין דבר כזה "חמין טבעוני". ובכן – מאז ומתמיד טעיתי. השחמחמות, הריח העמוק, הטעם המשכר והצבע הענברי האפל – כל אלה אינם נובעים בכלל
אני לא אכביד עליכם בסיפורים ולא אטרחן בהסברים – רק אציין, באופן אניגמטי למדי, שהסלט הזה התחיל כשיעורי בית בצרפתית. אבל תראו מה יצא: חמד של סלט מחומרים פשוטים וזמינים