טעות ישראלית נפוצה היא לחשוב שפלאפל הוא מאכל ישראלי מקורי. הוא לא. רק אימצנו אותו (וטוב עשינו).
טעות ישראלית נפוצה עוד יותר היא להניח שפלאפל הוא תימני. הוא לא. אנו, התימנים, היינו העניים שבעניים ולכן היינו מוכרי פלאפל בשנות החמישים (וטוב עשינו).
טעות ישראלית מזעזעת היא להניח שהפלאפל פלסטינאי. הוא לא. ברור שיש גירסה פלסטינאית וגירסה ערבית-ישראלית, אבל מקור הפלאפל מצרי. שם קוראים לו "טעמייה" ומכינים אותו מפול ולא מחומוס. קציצותיו מאורכות, תוכו ירוק וטעמו טעים להלל.
אז למה שלא נכין גם אנחנו פלאפל כזה? אין סיבה. כל שצריך הוא לקנות פול נאבד (nabed), כלומר פול קלוף ויבש (אי אפשר להשתמש בפול יבש שלם) ומשם הדרך קלה ופשוטה. תערובת הטעמייה ירוקה זרחנית. אחרי הטיגון (בשמן עמוק! אוי ואבוי למי שינסה בשמן חצי עמוק או – חס וחלילה – באפייה) מתקבלות קציצות הדומות בעיקר ל… ובכן, למה שצריך לאסוף בקקית (לכן בתמונת המנה שמתי את הקציצות בשלב הטרום טיגון, כשהן צעירות ויפות). אבל גם אחרי הטיגון – מבפנים זה ירוק, וזה גם טעים בצורה שקשה לתאר.
קצת סלט כרוב ועגבנייה חתוכה בתוך פיתה, שלוש-ארבע קציצות, טיפה חריף וזהו – אתם מסרים.
יאללה, לעבודה:
