סיפור שמתחיל בחבוש דפוק
27/01/2022
כמה פעמים שאני אגיד את זה – זה לא יספיק. ועדיין: אין, אין על הבוכרים. לו רק הייתי בוכרי הייתי מאושר, שמח בחלקי וגדל על מאכלים שאין בלתם (וגם על
תפריט
כמה פעמים שאני אגיד את זה – זה לא יספיק. ועדיין: אין, אין על הבוכרים. לו רק הייתי בוכרי הייתי מאושר, שמח בחלקי וגדל על מאכלים שאין בלתם (וגם על
הנה מתכון למנה של אמצע השבוע. אין בה חגיגיות, היא בלתי ניתנת לצילחות (תודה לאל!) וכולם, אבל כולם (חוץ מהבת דודה הצמחונית ובת זוגה הטבעונית) ימותו עליה. מדובר בפולקעס בסילאן,
אלוהים עדי שהעברית חביבה עלי ביותר. אבל יש מאכלים שקשה לי עם שמם העברי. כתיתה וקציץ הם שניים מהם. כנראה לעד נאמר שניצל ומיטלואוף, אפילו שכל מילה לועזית שורטת לי
תמיד כששואלים אותי "מה המטבח הטוב בעולם" אני משיב: יש שניים. הפרסי (בגלל התחכום) והטריפוליטאי (בגלל הלב). אין, אין על אוכל טריפוליטאי, עם השמן, עם הרוטב האדום, עם החום והחיוך
סיר גדול ובו פסטה, רוטב עגבניות וקציצות (צמחונים: יש לכם גירסה עם קוביות חציל במקום) – מה יותר ביתי, ממלא ומשביע מזה? אני אגיד לכם מה: לתחמן את האיטלקים על
בבואך להכין סופריטו, שומה עליך להתחמש בעוז נפש. בלי טיגון כפול וברוך שמן של תפוחי האדמה – זה פשוט לא יצליח. ככה זה, יש תבשילים שאינם קשורים לשום דיאטה, ואם
הנה מנה שמניחים במרכז השולחן (בתוך הסיר) ואי אפשר להפסיק לקחת ממנה. התוספת העמילנית כבר בפנים, הצבעים צועקים אינסטגרם והטעם – שפתיים יישקו. זה מתחיל בתערובת של בקר טחון ועוף
7קובבס הן כופתאות ממולאות בגומו. גומו היא תערובת של בצל מטוגן, בקר טחון וצנוברים. הבצק של הקובבס מיוחד: הוא אינו עשוי בורגול או סולת כמו בקובה, אלא תערובת של מצות,
נכון קציצות זה אליפות? עגולות, עסיסיות, ביתיות, חייכניות – אי אפשר לא למות עליהן. הבעיה מתחילה כשמשקללים פנימה את הטיגון ואת מעטפת פירורי הלחם שלהן – סוג של מלכודת רגשות
כמונייה הוא צלי בקר ושעועית המתבוסס ברוטב עגבניות עשיר ומדיף ניחוחות כמון. למרות שהוא כבד, עשיר ומאוד "מרכזי" על השולחן (ובבטן), התבשיל הזה קל להכנה ואידיאלי לארוחות שאליהן יש להיערך