ההכרח הוא אבי ההמצאה ובסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כשאיטליה הייתה אחת הארצות העניות בתבל, המציאו נשותיה (אני די בספק אם גברים בישלו אז) פתרונות יצירתיים לשימוש בכל בדל
יבורכו האיטלקים שקוראים למאכלים שלהם בשמות מוזרים. הסקרפאצ'ה, למשל, שהיא שילוב מנצח של פוקאצ'ה, טארט ולחם תירס, זכתה לשמה כנראה משום שהיא דקה כמו סוליה של נעל בלויה. דקה ונהדרת.
קשים חיי מלצר. בעיקר קשה לא להתפוצץ מצחוק כשסועדים מזמינים בשיא היומרה "סלט פלצנלה" (הם מתכוונים לפנצנלה), "סושי גלידה עם הרבה סחוג" (הם מתכוונים לקונוסים עם ווסאבי) והכי חמוד "כמה
במקום לחם, כשרוצים משהו יותר דשן ומנחם לפתיחת ארוחה או לליווי ארוחה פשוטה – קבלו מאפינס תירס. אני הכנתי בגירסה ללא חלב (חלב סויה במקום חלב רגיל, גבינה טבעונית במקום
05בדרך כלל, כשרוצים מנת פסטה ממלאת ומשביעה, קודם כל חושבים על רוטב ראגו (הידוע במקומותינו כבולונוז) – רוטב בשרי, עשיר, כבד, מנחם. פסטב ברוטב עגבניות, עגבניות ושום, עגבניות ופלפלים, נתפסת
כשממהרים, אין זמן לניואנסים. עושים מה שאפשר עם מה שיש. הפשטידונת שמתכונה יובא להלן מיועדת לצריכה מיידית (נגיד, כשחוזרים רעבים מהעבודה או שפתאום הילדים הביאו אורחים) ואין יותר מדי מצרכים
פוגאס הוא הפוקאצ'ה של חבל פרובאנס שבדרום צרפת וכיוון שכך מדובר במאפה טעים, מתובל, שמח ומתנשא [כי מה האיטלקים האלה כבר מבינים בבצק (כשאומרים את השאלה הזו במבטא צרפתי היא
מבין שפע מכרי ומכרותי, מעטים הם האוחזים בתואר כבוד עולמי כלשהו. אז כן, אני מכיר מישהי שאם 317 איש שלפניה בתור ימותו, היא תוכתר למלכת אנגליה. ואני מכיר כמה חתני
צ'ומלה (Chumleh) הוא מאכל ראש שנה ספניולי עם שם מוזר שמגיע מטורקית. 'צ'ומלק' הוא שמה הטורקי של קדירת החרס שבה נהוג להכין את התבשיל הזה. אבל גם מי שלצערם אינם
לפני שהתחלתי לכתוב את המתכון הזה גיליתי שכבר העליתי שני מתכוני כרוב ממולא בעבר: האחר של כרוב שלם ממולא והשני של ספירלת כרוב ממולא. ככה זה: מרוב שאנחנו מתחכמים, לפעמים