מבין שפע מכרי ומכרותי, מעטים הם האוחזים בתואר כבוד עולמי כלשהו. אז כן, אני מכיר מישהי שאם 317 איש שלפניה בתור ימותו, היא תוכתר למלכת אנגליה. ואני מכיר כמה חתני פרס נובל (אבל אף לא דוכסית אחת) ופה ושם סופר/ת אמיתיים. אה, וגם שחקנית לשעבר בנבחרת ישראל בכדורסל. אבל ללא ספק, אחת השגיבות שבמכרותי היא חני, שהיא חצילולוגית מוסמכת. לא שיש אקדמיה לחצילים, אבל חני זכתה בתואר באישור מכריה הרבים ובהסכמתם, תואר שנרכש בעמל לא מועט באוניברסיטה של החיים.
השבוע ביקרתי אצלה לבראנץ' פוסט-סגר ובין כל המעדנים, ולצד היין המשובח (מנהג נאה נקוט בידינו, לפרוץ למרתף היינות של בעלה ולחולל נזקים) הוגשו פרוסות חציל שחומות ונפלאות מאוד, במשרה של חומץ ומלח. זה הזכיר לי את 'חצילי אמא של אפי', מתכון נושן שפרסמתי פעם, אבל היה משובח אפילו עוד יותר. חיש קל הכנתי בבית, לא בלי להתקשר טלפונית אל חני כדי לברר פרטים חצילולוגיים אחרונים ולשמוע "אה, זה? זה מתכון שגנבתי מהבן שלי".
ואם חני גנבה, גם לי מותר לחטוא: הוספתי למתכון שום קצוץ (שהרי נולדנו בשביל שום).
יאללה, לעבודה:
