סלט ויאטנמי
17/06/2020
הסלט הזה הולך איתי כבר שלושים שנה, מאז שגרתי בארצות הברית. בפעם הראשונה אכלתי אותו אצל חבר בשם סאלו ומאז ניכסתי אותו (את הסלט) לעצמי בלי בושה. הוא צריך להיות
תפריט
הסלט הזה הולך איתי כבר שלושים שנה, מאז שגרתי בארצות הברית. בפעם הראשונה אכלתי אותו אצל חבר בשם סאלו ומאז ניכסתי אותו (את הסלט) לעצמי בלי בושה. הוא צריך להיות
הפעם הראשונה ששמעתי על מקמורה הייתה באינטגרם של נוף עתאמנה-איסמעיל. מדובר במאפה שכבות ירדני שבו נתחי עוף מתבשלים בין כמה וכמה שכבות בצק – איפושהו באמצע הדרך בין פאי ללזניה.
קיבלתי דלי תות עץ. נפלא מזה: קיבלתי ערימה של עלי עץ תות. העלים יפים, רכים וכנראה טעימים מאוד – עובדה שתולעי משי מתות עליהם. וגם אנחנו! אפשר להשתמש בהם להכנת
זה לא מתכון שלי. הוא גנוב לתפארת מחברתי הקנדית האהובה בוני סטרן ותשמעו, אתם הולכים להתאהב. כי מה כבר יכול להיות פחות ממושלם במנה שמתחילה ככה: כן, סוכר נמס בתוך
כמה דרכים אתם מכירים לבישול שעועית ירוקה? תודו שמעט! או שאסיאתי או ברוטב עגבניות או מקסימום מטוגן בטמפורה ו… זהו. לאחרונה, בצירוף נסיבות מוזר, נתקעתי עם כמות לא הגיונית של
בדרך כלל, כשממלאים עלי כרוב, עושים את זה אחד-אחד. אבל אם רוצים מנת רושם, כזו שגורמת לאנשים לעצור נשימה ואחר כך לא להפסיק לדבר עליה, אפשר להכין רולדת כרוב ממולא.
הנה מתכון לארוחה זריזה – בראנץ', צהריים או ערב קלה – שלמדתי מחברתי האהובה, אלילת הבישול הקנדית, בוני סטרן. זה פשוט ומשביע ושוב תקף כאן הכלל: השלם גדול מסך חלקיו.
המודל האסיאתי מחייב שגרגרי אורז לא יידבקו זה לזה (אלא אם בכוונתך להכין סושי). לשם כך משתמשים באורז ארוך ושוטפים אותו מראש, כי האויב הוא העמילן הדביק שבאורז. אבל האיטלקים
יש דברים שהם כל כך פשוטים, שזה מעליב. למשל פרחי כרובית אפויים בתנור. זה לא מתכון, ממש כפי שהכנת תה אינה מתכון. זה בסיסי, זה ישיר, זה פרימיטיבי – ולכן,
בואו נעשה את זה קצר: אני לא הולך לריב אתכם. כל אחד והחומוס שלו. הנה המתכון לחומוס שלי שהוא ירושלמי, ירקרק, חריף וגרגרי. מעדיפים משחה? תבורכו. אוהבים בלי תיבול?