בדרך כלל, כשממלאים עלי כרוב, עושים את זה אחד-אחד. אבל אם רוצים מנת רושם, כזו שגורמת לאנשים לעצור נשימה ואחר כך לא להפסיק לדבר עליה, אפשר להכין רולדת כרוב ממולא. זה לא קשה ובהחלט שווה את טיפונת המאמץ. זה מתחיל בלפרק כרוב לעלים. השיטות הרווחות הן שתיים: בראשונה מעמידים אותו על הראש, מסירים את השורש בעזרת סכין חדה (חותכים צורת חרוט אל תוך הכרוב) ואז מניחים את הכרוב במים רותחים לדקה או שתיים, מפרקים עלה, שוב לסיר ושוב פירוק וכן הלאה.
שיטה שנייה היא להקפיא את הכרוב ואז להפשיר אותו – אז הוא יתפרק בקלות (אבל זה דורש היערכות מראש, כמובן). חשוב לזכור שעלים למילוי צריכים להיות סמרטוטיים (ולכן מבושלים או מופשרים) וללא הגבעול המרכזי העבה, שאינו מתגלגל בקלות. פשוט מסירים אותו בסכין. המילוי במתכון זה צמחוני: אורז, בצל מטוגן, שום ופטריות קצוצות מטוגנות באיזה יחס שרוצים. אין צורך לבשל או חצי-לבשל את האורז מראש. אם רוצים מילוי בשרי, אפשר לטגן יחד עם הבצל בשר קצוץ (וכמובן להוסיף תבלינים, צנוברים, צימוקים, חמוציות ומה שאוהבים. זה מאוד גמיש).
כדי להכין רולדה, מפנים הרבה מקום על השיש. מסדרים את חצאי עלי הכרוב (חצאים, כי הרי הסרנו בסכין את הגבעול הראשי) ברכבת ארוכה כשזנב עלה אחד חופף את משנהו כמו רעפים. צריך להתקבל מלבן ארוך מאוד-מאוד (שלי היה קצת יותר משני מטר אורך!). על צלעו הארוכה של המלבן שקרובה אליך מסדרים שורה של מילוי. לא להתפתות ולשים יותר מדי מילוי! יהיה קשה לגלגל אחר כך. שורה סדירה ודקה לאורך כל המלבן. הנה ככה:
עכשיו מגלגלים ממך וקדימה ליצירת נקניק ארוך. בעדינות, שלא ייפתח. ואת הנקניק מגלגלים לרולדה. הנה היא:
את הרולדה מחליקים מהשיש לתוך סיר רחב שבתחתיתו מעט שמן זית ושיש לו שוליים נמוכים ומכסה תואם (אם רוצים, אפשר לאפות את המנה הזו, ואם זו בחירתך, צריך סיר ללא ידיות פלסטיק. מובן שאפשר גם לבשל על הכיריים ואז אין מגבלות). לעשות הכל בעדינות – לא לשכוח שנקניק הכרוב מורכב מהרבה-הרבה עלים ואנחנו לא רוצים שבעת ההעברה אלה יתפרקו. עכשיו אפשר להוסיף לסיר מה שאוהבים: בצל, שום, לימון (כולל קליפה!), פטריות, גזר אפילו תפוחי אדמה. מכל מקום, צריך שהכל יהיה צפוף בסיר ויחזיק את הרולדה במקום.
זהו, בישול של שעה-שעתיים. ויש. לא מדהים?
יאללה, לעבודה:
