ניוקי, אותם ענני בצק איטלקיים שנהוג להכין מתפוחי אדמה וקמח, הם מנה מאתגרת לבישול: הם נוטים ללכלך, הם נוטים להתפרק, הבצק תעלולי ויש פיתוי רב להופכו לנוח יותר לעיבוד (מה שמניב אבנים). אבל זהו, שאם ניגשים למלאכה באופן מושכל ונחוש, זה לא סיבוך בכלל. להלן יובא מתכון לניוקי על בסיס דלורית (ותפוחי אדמה. אפשר בטטה או דלעת במקום הדלורית) כולל טריקים למניעת תאונות בדרכים. אילו טריקים? כל מיני. הראשון הוא להבין שכמו בקציצות, האויב שלנו הוא מים. לכן נאפה את הדלורית ותפוחי האדמה במקום לבשלם. כך נרוויח ריכוך וייבוש בו זמנית.
שנית, נזכור שבעת הוספת הקמח למסה, כמה שפחות יותר טוב. זה אומר שתקבל בצק כמעט נוזלי ולגמרי דביק וזה בסדר. אם נתעקש על הוספת קמח עד לבצק במרקם של פלסטלינה – אוי ואבוי. ייצאו ניוקי בליסטראות. ואז נזכור שבעת הרידוד – דווקא כמה שיותר קמח יותר טוב: לקמח היטב-היטב את משטח העבודה וגם את הידיים וגם את התבנית בה נשמור את הניוקי עד לבישול. ככה זה לא יידבק. וגם נוסיף ביצה לבצק ולא נגלה לחברינו האיטלקים. זה עוזר לו להישאר מגובש. לסיום (ולתוספת צבע) נוסיף כף פפריקה מתוקה. הנה כל האיטלקים מתפלצים. בעיה שלהם.
את הניוקי יש לבשל במים רותחים עד שהם צפים ואז לתת להם להשתכשך בבריכה של חמאה. אני מעדיף שמן זית, ערמונים, שום וקצת פרמזן מלמעלה. תודו שזה נשמע מפתה.
אה, וטיפ אחרון: המתכון שלהלן יניב כחמישים ניוקי. זה די הרבה. אני מחשב עשרה לסועד. אז אם בא לכם להקפיא ניוקי לא מבושלים – א. מותר. ב. שימו בקופסה מרופדת בנייר אפייה וג. אפשר אפילו כמה קומות בקופסה, אבל נייר אפייה בין כל קומה לזו שמעליה.
יאללה, לעבודה:
