תפריט
המנה הזו פשתה (כן, בת"ו. השורש הוא פ.ש.ה) כדליקה בשדה קוצים במסעדות ארצנו בשנה האחרונה: ירקות צרובים וקלויים, נמסים ממש, מלאי טעם ומיץ. איך עושים את זה? האם צריך גריל?
מדי פעם פוקדת את העולם המצאה גאונית בתחום הקולינריה. פעם זו התכה כין דונאט לקרואסון (הקורנאט המפורסם ששיגע את אמריקה), פעם זו הכלאה בין ערק למסטיק בזוקה (משרים בזוגות בערק
כולנו מכירים (ומוקירים!) את איל שני ואת פועלו להפוך מוצרי מזון לבנות שיר: לעגבנייה יש שחלות, לחציל יש נשמה, לדג יש קול והכרובית – הכרובית היא נזר הבריאה. הוא אפילו
כל הזמן אני רואה בטטות סגולות במרכול ושואל את עצמי מה עושים איתן. ואז, בדיוק כשבא לי רעיון – הן נעלמו! חשבתי להכין וישיסואז (מרק כרישה ותפוחי אדמה, המוגש קר),
הסלט הזה הולך איתי כבר שלושים שנה, מאז שגרתי בארצות הברית. בפעם הראשונה אכלתי אותו אצל חבר בשם סאלו ומאז ניכסתי אותו (את הסלט) לעצמי בלי בושה. הוא צריך להיות
הפעם הראשונה ששמעתי על מקמורה הייתה באינטגרם של נוף עתאמנה-איסמעיל. מדובר במאפה שכבות ירדני שבו נתחי עוף מתבשלים בין כמה וכמה שכבות בצק – איפושהו באמצע הדרך בין פאי ללזניה.
קיבלתי דלי תות עץ. נפלא מזה: קיבלתי ערימה של עלי עץ תות. העלים יפים, רכים וכנראה טעימים מאוד – עובדה שתולעי משי מתות עליהם. וגם אנחנו! אפשר להשתמש בהם להכנת
כמה דרכים אתם מכירים לבישול שעועית ירוקה? תודו שמעט! או שאסיאתי או ברוטב עגבניות או מקסימום מטוגן בטמפורה ו… זהו. לאחרונה, בצירוף נסיבות מוזר, נתקעתי עם כמות לא הגיונית של
בדרך כלל, כשממלאים עלי כרוב, עושים את זה אחד-אחד. אבל אם רוצים מנת רושם, כזו שגורמת לאנשים לעצור נשימה ואחר כך לא להפסיק לדבר עליה, אפשר להכין רולדת כרוב ממולא.