קציצות יציאת מצריים
פסח הוא חג של ארוחות: קודם כל הסדר, כמובן, אבל אחר כך ארוחת השאריות מצוות חכמים מלומדה וארוחת החג השני מדרבנן, וארוחת הקרובים מטבריה וארוחת החברים מהמשרד וארוחת השכנים מהגיהנום.
פסח הוא חג של ארוחות: קודם כל הסדר, כמובן, אבל אחר כך ארוחת השאריות מצוות חכמים מלומדה וארוחת החג השני מדרבנן, וארוחת הקרובים מטבריה וארוחת החברים מהמשרד וארוחת השכנים מהגיהנום.
כרישה היא אחד הירקות היותר מקופחים בתבל – הרי היא כל כך כל כך טעימה, ורק הבולגרים עושים לה כבוד בקציצות שלהם! מן הדין שנבוש, או שלפחות נישא מבט אל
צועד גיל חובב לפי תומו בשוק הכרמל וכל הירקות עושים לו עיניים. פלפלים אדומים מחייכים אליו, תפוחי אדמה מזן ראטה יוצרים קשר עין, שעועית צהובה מרטיטה ריסים והבמיה – הבמיה
בעצם, זו מנה של פסטה ברוטב עגבניות. אבל אוי, כמה רושם! הטימבאלו (ויש המכנים אותו ,טימפאנו,) הוא מאפה פסטה המתעטף ברדיד חצילים ומצריך קצת אקרובטיקה. רק קצת, לא להיבהל, ועדיין
בימים אלה של פלייליסט מזרחי, חשוב לעשות כבוד לחביתת הירק (כולל תפוחי אדמה) של התימנים ולא לתת לאף עדה אחרת לנכס לעצמה את הפלא הזה. העיג'ה שלנו עשויה מביצים, בצל,
המרק הצמחוני (בעצם טבעוני!) הזה יכבוש את לבם, בטנם וחכם של כל אוהבי מרק השעועית – זה מרק קטניות טיפוסי, אבל עם שדרוג: יש בו גם ערמונים ופטריות, שמקפיצים אותו
לטעמי, המטבח הפרסי הוא השגיב בתבל. הוא שמח, הוא חכם, הוא אלגנטי, הוא מגוון, הוא מפתיע, הוא מלכותי, הוא עשיר והוא טעים-טעים-טעים. הנה המתכון לחביתת הירק של הפרסים, הנקראת
נפלאו דרכי האל. מאז ומתמיד חששתי שאין דבר כזה "חמין טבעוני". ובכן – מאז ומתמיד טעיתי. השחמחמות, הריח העמוק, הטעם המשכר והצבע הענברי האפל – כל אלה אינם נובעים בכלל
אני לא אכביד עליכם בסיפורים ולא אטרחן בהסברים – רק אציין, באופן אניגמטי למדי, שהסלט הזה התחיל כשיעורי בית בצרפתית. אבל תראו מה יצא: חמד של סלט מחומרים פשוטים וזמינים