זה לא איטלקי בכלל
סטראטה הוא מאפה שכבות אמריקני הנסמך על הרבה מאוד, ובכן, זבלה. מפתה, לא? טוב, לא בדיוק זבלה, אבל לחם ישן, כזה שמקומו הטבעי הוא בזבל (ואם גם אתכם חינכו שלחם
סטראטה הוא מאפה שכבות אמריקני הנסמך על הרבה מאוד, ובכן, זבלה. מפתה, לא? טוב, לא בדיוק זבלה, אבל לחם ישן, כזה שמקומו הטבעי הוא בזבל (ואם גם אתכם חינכו שלחם
טוב, זה פשוט תיחמון: בעצם זאת פיצה, אבל בצורת זר שושנים. ואני שואל: מה רע?! תשמעו, אתם מכינים את זה, דוחפים לתנור, וכעבור כשעה כל השכונה משתגעת מהריח. באחריות.
המתכון שיובא להלן הוא פרי ניסיון ועמל בני עשרים וחמש שנה – מכשהתחלתי לאפות פיצות בשהותי בסאן פרנציסקו. לא באופן מקצועי – אינני הפיציולו התימני הראשון. באופן חובבני לגמרי, בתנור
בויו בספניולית זה לחמנייה. בואיקו זה לחמנייה קטנה. את הלחמניות שמתכונן יובא להלן נהוג להכין בחמישי בערב: עקרת הבית שהיא אשת חיל כמובן, עוברת בין בתי השכנות הפוסטמות שאינן נשות
בכל פעם שמכינים ארוחה חלבית, כזו שעיקרה הוא סלטים שהקרובים מביאים וגבינות שקנינו בשוק וחביתות שעושות רגשות אשם, צריך גם כיכר לחם בריאה וענקמונית שתשמש כנושאת מטוסים – עליה ינחתו
לבת שלי היה יריד אביב. אין לי מושג מה זה – האמא שלה אחראית על פעילויות כאלה, אבל אני גוייסתי על ידי בתי לאפות 24 מאפינס בננה "ושיהיו טעימים, לא
מאז שרבו סביבי הצמחונים, נתונים כל מעייני לדרכים שונות לשיפור איכות חיינו. הבעיה היא שהצמחונים, בדרך כלל אנשים אדוקים ונוקדניים, מחפשים כל העת דרכים להידור מצווה: פתאום הם גם לא
במסעדת פיצרון המשובחת (שדרות ההשכלה 1, תל אביב), שבבעלותה של אמא של הבת שלי, התחיל לעבוד פבל קפלן. פבל, מעבר להיותו איש מופלא ביותר, הוא טבח מוכשר מאין כמוהו ואופה
אנו, התימנים – קשה להרשים אותנו עם בצקים דמויי מלווח. אז אם אני, נצר לרבי שלום שבזי (תוכיחו שלא) אומר לכם שהמתכון שיוגש להלן מדהים – תסמכו עלי. מדובר במתכון
אם שואלים אותי מהו טעם הילדות שלי ומהו ה-אוכל של סבתא בה"א הידיעה, אני משיב שהיו לי שתי סבתות: אצל סבתא מזל התימנייה אכלנו קובנה בשבת בבוקר, ואצל סבתא מומה,