
שני חצאים זה הרבה יותר משלם
הנה מנה עם טעם של בית. הנה משהו ששוחה ברוטב אדום, ממולא בבשר, מדיף ניחוחות בצל וקינמון ובעיקר מחבק אותך בחום של פעם – בעיקר אם אתה ספניולי אבל גם
הנה מנה עם טעם של בית. הנה משהו ששוחה ברוטב אדום, ממולא בבשר, מדיף ניחוחות בצל וקינמון ובעיקר מחבק אותך בחום של פעם – בעיקר אם אתה ספניולי אבל גם
כלל נקוט בידי, לפיו בבואי לעיר זרה, דבר ראשון אני שואל את אוכלוסיה "מהו המאכל הזוועתי ביותר המככב בתפריטכם היום-יומי?". והכוונה אינה לאוכל שלא בושל כראוי אלא למנות שעשויות לתפארת,
למרבה הצער, לא יצא לי להיות פרסי. לפחות לא בגלגול הזה. זה די טראגי, אם חושבים על זה, שהרי כששואלים אותי מה המטבח האהוב עלי בתבל אינני מהסס לרגע ומשיב
פעם בשבועיים שלושה, בסיר עקום וישן שתום-ידית, הכינה סבתא שלי קציצות מרוקאיות חריפות. הן היו מיוחדות וחריגות ושונות מכל מה שאכלנו בבית: מאורכות ולא עגולות, חריפות-אש, מרושעות וטעימות להלל. הסיר
אתם יכולים לצחוק כמה שאתם רוצים עלינו, התימנים. אתם יכולים לומר שאנחנו לא יכולים לפתוח עסק לפחחות רכב, כי ברגע שתימני אחד מכה על פח השני יוצא במחול; אתם יכולים
זה לא פייר שרק אנשים מקבלים מתנות. מה, כלבים הם חיות? טוב, האמת שכן (וטוב שכך), אבל גם להם מגיעות מתנות, ולא, חלילה, קולר של ג'וצ'י או מעילון של
צירוף מקרים מוצלח וממוזל במיוחד של שבתות גשומות וטריפוליטאים מתגעגעים הציף אל הזיכרון שלוש פעמים בחודש האחרון מתכון נושן: נוקידס. שוב ושוב קיבלתי פניות במייל ובפייסבוק בנוסח "אולי אתה יודע
בקוף (ב' דגושה, צירה תחתיה, ואחר כך חולם) הוא השם המוזר של המאפה האלזסי שמתכונו יובא להלן. הוא עושה שימוש בכל מה שיש לתנובה המקומית להציע: תפוחי אדמה, פטריות, בצל,
הולכים לקצב וקונים נתח בשר טרי (לא קפוא ולא מופשר!). אומרים לו בטון מפחיד "זה לרוסטביף" ודנים אתו קצת במה כדאי: סינטה? סירלוין? בטח שלא פילה. מחשבים כ-200 גרם בשר