טאבולה ישראלית (של ווחשים)
11/02/2024
הסלט הנהדר הזה הוא אחת מאבני היסוד של המטבח הערבי בכלל והלבנוני בפרט. עיקרו הוא שידוך מבורך בין בורגול לבין עשבי תיבול. הגירסה הישראלית הרבה יותר ליבראלית וגם עושה שימוש
תפריט
הסלט הנהדר הזה הוא אחת מאבני היסוד של המטבח הערבי בכלל והלבנוני בפרט. עיקרו הוא שידוך מבורך בין בורגול לבין עשבי תיבול. הגירסה הישראלית הרבה יותר ליבראלית וגם עושה שימוש
במקור, סלט תפוחי אדמה גרמני צריך להכיל שבבי בייקון מטוגנים (ולעשות שימוש גם בשומן שהם מגירים). אין לי דבר וחצי דבר נגד בייקון, אבל בצנעא לא היה לנו, וחוץ מזה,
אם עוד לא קראתם את הספר 'אמנות הבישול הסובייטי', קודם כל תתביישו. שנית, דעו לכם שהוא אינו – בפירוש אינו – ספר בישול, כי אם ממואר וספר על ההסטוריה של
אפיו (Apio) הוא סלט ספניולי פשוט של ירקות שורש מבושלים בלימון, סוכר וטיפונת שמן. נשמע בסיסי לתפארת, אבל הסכיתו: זה בכלל מקבל טעם של ארטישוק, וזה ממכר להפליא וזה כל
אני מת על הסלט הזה ממספר סיבות: א. הוא גדול ומשביע. ב. הוא צבעוני לתפארת. ג. הוא הכי קל להכנה בעולם. ד. הוא טבעוני. ה. יש בו חוצפה: השם 'קוויאר
מן המפורסמות הוא (ובמקביל סוד כמוס – ככה זה, יש אוקסימורונים בחיים), שסחוג אמיתי מכינים רק במסחג. מסחג (או מסחגה) היא אבן שחורה, גדולה ושטוחה, שעליה מניחים מה שרוצים לכתוש
זה לא סלט הגזר של המטבחים המוסדיים (מגורר דק וטובל במיץ תפוזים שיוצר מנשורת רדיו אקטיבית), ולמרות צפון האפריקאיות זה גם לא סלט הגזר המבושל. זה סלט גזר טרי, חד,
אני לא אכביד עליכם בסיפורים ולא אטרחן בהסברים – רק אציין, באופן אניגמטי למדי, שהסלט הזה התחיל כשיעורי בית בצרפתית. אבל תראו מה יצא: חמד של סלט מחומרים פשוטים וזמינים
רבות דובר באוקרסימורון הקרוי "תל אביבי שחושב שהוא מבין בחומוס". אין דבר שמצחיק (או מרגיז) יותר ירושלמים מהמשפט הזה. מאיפה שהתל אביבים יבינו בחומוס? מהקניון? מאחוזת בית? אולי הסבים שלהם
הריני מודה ומתוודה: לסלט הזה יש מה שנקרא "מקורות השראה". בעברית פשוטה יותר: הוא גנוב. טעמתי אותו לראשונה במסעדת 'החלוצים 3' התל אביבית והמשובחת להלל. אחר כך ראיתי שמכינים אותו