בואו נעשה את זה קצר: אני לא הולך לריב אתכם. כל אחד והחומוס שלו.
הנה המתכון לחומוס שלי שהוא ירושלמי, ירקרק, חריף וגרגרי. מעדיפים משחה? תבורכו. אוהבים בלי תיבול? לכו על זה. מאמינים בבז'? לא רב אתכם.
זה החומוס שלי, אני מסתובב אתו בעולם ומגיש אותו ביבשות שונות ואף קוצר אתו שבחים בארץ. כדאי לכם לנסות. ורק לפני שמנסים, להלן כללי הזהב:
א. חומוס אינו פוגש מקרר. חד וחלק. מרגע בישול הגרגרים ועד האכילה עצמה – רק בטמפרטורת החדר.
ב. יחס הזהב: על משקל X של גרגרים לפני השריה – X חלקי שתיים טחינה גולמית.
ג. מפליצים מזה. נקודה. אל תשלו את עצמכם.
ד. אם שכחתם לשמור מי בישול להכנת החומוס עצמו – אין דבר. מי ברז עושים את העבודה לא פחות טוב (אבל תמיד תטענו שהשתמשתם במי בישול).
ה. אין שום צורך לקלף אחרי הבישול. זה סתם פצ'קריי דבילי.
יאללה, לעבודה:
