לכאורה, זה החלום של כל שף: מסעדונת זערורית (קומץ שולחנות בפנים וקומץ בחוץ), מטבח זעיר אבל חמוד, צוות מיומן והשף עצמו. כמו במשל על האיש שרוצה חכה כדי לשבת ולדוג ואז הוא יהפוך לדייג ואז יקנה ספינה ואז יקים צי ואז יהיה מיליונר ואז יפרוש ומה יעשה? ישב עם חכה וידוג – ככה השפים: רוצים מסעדה, רוצים מסעדות, רוצים רשת כדי בסוף-בסוף לפתוח ביסטרו קטן ואישי. את החלום הזה הגשים השף יהונתן בורוביץ' (M25, אבל לא רק) ב'שפוי' – מקום זערורי בירכתי השוק, שביום הוא בכלל מסעדה אחרת אבל בערב, או ליתר דיוק שלושה ערבים בשבוע, הוא ביסטרו אישי בואך בר-יין עם אוכל נהדר ומחירים מהשפויים בעיר.
אז למה הכול לכאורה? כי לבי לבי על בורוביץ'. נראה לי שמופעל עליו לחץ לא אנושי מצדנו, הלקוחות, שגודשים את המקום ומזמינים מכל הבא ליד. והוא עומד שם, גא ונישא במטבחונו, ומנסה לעמוד בלחץ. וזה לא פשוט. זה קצת כמו אנשים שחולמים שיהיו להם חיים מעניינים. מה לעשות.
מכל מקום – התפריט ב'שפוי' מרהיב, חכם, מגוון, מבוצע לתפארת וטעים להלל. השירות לבבי וידען, המחירים זולים (בטח שבאמות מידה תל אביביות) והמעקש היחיד הוא שאי אפשר להזמין מקום מראש – צריך לבוא בהלך רוח התאבדותי-שיעי ולקוות. שימו לב: נפתח ב-18:00, וככל שתקדימו יש לכם יותר סיכוי. הגעתם ב-19:30? תנחומי.
לא אתחיל לפרט אילו מנות הזמנתי ומה היה טוב. הכול היה טוב וחבל שלא הזמנתי עוד. נכון לעכשיו, 'שפוי' מצטיירת כנקודת חן תל אביבית של נועם, כישרון ויצירתיות. תנו ספרינט.
- עדכון משמח: 'שפוי' כבר פועלת ארבעה ערבים בשבוע (ב'-ה') ושימו לב: אפשר להזמין מקום דרך אונטופו!!! הידד!!!
