"על זה אני דווקא לא ממליץ", כך תמיד אומרים לך המלצרים במסעדת 'בסטה' הסמוכה לשוק הכרמל כשאתה מנסה להזמין פאתה, ואם אין לך אופי אתה נשבר. הפאתה של הבסטה (בתמונה הראשית) מעולה בתכלית, ונראה לי שהמלצרים אינם ממליצים עליה לא מרוע לב, חלילה, אלא מחשש שלקוחות (בעיקר תיירים) יחשבו שהמנה מבוססת החומוס הזו היא חומוס, ויתאכזבו. אלא שהפאתה היא מנת פועלים נהדרת של חומוס (מחית וגרגרים) שבתוכו קרעי פיתה מבושלים. בגירסה הבסטאית הפיתה מוחלפת בקרוטוני לחם פריכים ולצלחת נוספת גם לבנה ותאמינו לי – זו אחת המנות הכי טעימות בתפריט (המעולה!) של המקום.
הבסטה, שנראה שהייתה כאן תמיד, היא מסעדת שוק מבולגנת במובן הכי חיובי שיש. היא באמת קרובה לשוק וקרובה אצל תכולתו וקונספטו, מבחינה עיצובית היא נראית כמו סיוטו של כל מעצב פנים וממתג חוץ, והיא שמחה, ישירה, נדיבה ותשמעו: כבר לא יקרה. פעם היית בא לכאן בידיעה שתאכל נהדר אבל הכיס יכאב. עכשיו, לא שזול כאן, אבל ממש לא יקר. בטח שלא אם לוקחים בחשבון את האיכות.
יש מנות שאפשר להשיג רק כאן. "אשכים, ככה בקטנה", היא אחת מהן. גם בתחום הים הבסטה מולכת, וסביר להניח שתראו את נמרוד (הבן של מוסי מחנות הדגים הסמוכה והבחור בעל הרעמה המפוארת ביותר בעיר) מגיע עם פלמידת ענק או זר של תמנונים. אישית, אני מכור לתבשילים הכבדים של הבסטה, דווקא משום שהם נעשים ביד קלה ואלגנטית. מין אוכל פועלים לייט, דשן, טעים ועשוי לתפארת. תמיד שווה לבדוק מה מסתתר ברשימת המנות הקטנות בשולי התפרטי, כי יש שם אוצרות. את השעועית שאכלתי שם לפני כמה חודשים אני זוכר עד היום, ולא, לא בגלל האפטר-אפקט.
ועוד לא דיברנו על תפריט היין המפואר, המפתיע והמגוון, שאם תקראו בעיון את כריכתו תגלו שהוא תפריט היין המוצלח בעיר. וגם על השירות יכולתי לדבר ולזמר בשבחי הקוליות הידענית של המלצריות והמלצרים, שיודעים להמליץ בלי ללחוץ, לתקן בלי לגעור ולשרת בלי להעיק.
חמד של מקום, הבסטה. יכול להיות שזו התשובה התל אביבית ל'מחניודה', רק בפחות רועש ופחות מתאמץ. קחו לשם תיירים כדי להשוויץ (זה מה שהם חלמו עליו כשסיפרו להם שאין על תל אביב). ולכו לשם בעצמכם, סתם כדי להתפנק.
