פעם, די מזמן, פתחה דיטה בורנשטיין נוחה עדן (ההיא מ'ביבר') מסעדונת בשוק הכרמל. בול ליד המשרד של הפקחים, כלומר במורד השוק, משהו שלא עמד בשום תקנה, חוק או כלל (יש לפחות 451 כאלה, שממררים איתם את חיי המסעדנים) "אבל בגלל שאני לידם", הסבירה לי בורשטיין, "הם לא מציקים לי". כל תל אביב הייתה באה לשבת שם בלילות, על כסאות חיגרים וצולעים שנסמכו אל שולחנות רעועים שהתנודדו על מדרכות שבורות. כולם התענגו על טחינה שיש בה יותר שום משומשום, קבבונים שיש בהם יותר נשמה מבשר, ובירה.
ואז הייתה מגיעה השעה הבלתי נמנעת שבה שוטפים את השוק. כרגיל, בשיטת ההצפה: זרנוקי מים אדירים גרפו את כל שאריות היום בנחשול עכור במורד רחוב הכרמל, מאלנבי למסוף כרמלית, ובסופו של דבר מצאנו את עצמנו משכשכים במי אפסיים שצפים בהם ראשי תרנגולות. היינו מאושרים.
'גברת קוטייאו', מזזלתו של של הטבח הצעיר (הוא לא שף. הוא טבח. לכן אנחנו אוהבים אותו!) מתי נקש, מזכירה לי מעט את המסעדה ההיא. 'גברת קוטייאו' היא סדק בקיר ברחוב יום טוב פינת סמטת הכרמל (ממש ליד 'M25' ומול העופייה המשובחת והכי נקייה בשוק). אם נגזים ממש, נאמר שאפשר להושיב שם 15 איש בצפיפות. שניים-שלושה שולחנות בפנים, ארבעה-חמישה בחוץ, ואוי ואבוי אם תנסה להחנות את הקורקינט שלך ביניהם. אין מקום. בקיצור, וכפי שאומרת הקלישאה הנכונה כל כך: בול תאילנד.
האוכל נפלא, אותנטי, לא מתחנף, חף מצ'ילי מתוק ואפילו מתנשא על פאד תאי (אין בתפריט, כי זה נראה לצוות וולגרי). אני אכלתי סלט פפאיה מעולה שבמעולים ואז צלחת מרק/אטריות/בשר שאתה יכול לקבוע את סוג הבשר (עוף, בקר, טבעוני) ואת כמות הנוזלים (הרבה או מעט. גם במעט זה עדיין מרק). אה, והיו גם כיסוני משר משובחים לתפארת.
בכוונה אני לא מתעכב על איך כל מנה הייתה. ראשית, כי כולן היו מצוינות ושנית, משום שלטעמי החוויה ב'גברת קוטייאו' היא הוליסטית (!). אתה יושב בלב מאפליית השוק, אוכל מה שנותנים לך, שותה יין לבן מוגז תאילנדי (משקה שאין מילה אחרת לתארו חוץ מ"מוחרוד", אבל נחמד שמוסיפים לו בזיליקום טרי), כולם דוחפים אותך מכל הצדדים, מהמטבח עוטפים אותך אדי טיגון ומרק מהביל, את הסכו"ם אתה שולף מתיבת אוצר ומבטי המחכים בתור (תמיד יש תור) משספים אותך ללא רחם. וזה נהדר.
גם המחירים נהדרים: ראשונות בסביבות 40 ש"ח, עיקריות בסביבות 70. ישבנו שם, מכניסים את הבטן לכל אורך הארוחה כדי שהמלצרית המקסימה תוכל להתנהל בין השולחנות, והיינו מאושרים.
שתי הערות לסיום:
- אני מסמן שהמקום נגיש, אבל הוא רק חצי נגיש (אין מדרגות אבל יש רמפה). אני לא בטוח שמי שמתנהל בכסא גלגלים ירגיש שם לגמרי נוח.
- הדברים הכחולים האלה במקרר זה אורז וקינוח.
