אנחנו טסים בגובה 37,000 רגל, כבר ישנו, כבר קמנו, כבר ראינו סרטים עם קול ובלי קול, כבר אכלנו ארוחת ערב וארוחת בוקר, כבר שתינו הרבה יותר מדי אלכוהול, כבר קמנו והתהלכנו לאורכו של המטוס משל היה מדובר בטיילת, ואגב כך מרטנו את עצבי צוות הדיילים. לפתע, ניגש אלי הכלכל ואומר לי "חובב, בא לך שקשוקה?".
מה? שקשוקה בשחקים? ממתי יש? הרי אסור להדליק אש במטוס! ובכן: הראש היהודי ממציא לנו פטנטים, ובמקרה הזה מדובר בראשו היהודי (והחמוד מאוד!) של השף שגב משה, האחראי על האוכל בטיסות אל על. מתברר שאם אתה בר מזל וטס במחלקה הראשונה באל על, תקבל שקשוקה. ושיהיה ברור בבקשה: לא טסתי במחלקה ראשונה. אבל הדיילים רצו להשוויץ בתפריט המוגש באוויר, במקרה זה לא בגובה 37,000 רגל, כי אם בגובה 37,006 רגל, כלומר שני מטר מעל מחלקת האיכרים, במחלקה הראשונה של הג'מבו.
הפעם הקודמת בה אכלתי שקשוקה באוויר הייתה בקונקורד – מטוס שכולו מחלקה ראשונה ושלמרבה הצער כבר הוצא ממצבתן של חברות התעופה שהשתמשו בו (בעיקר בריטיש ואייר פראנס). אז כפיתי על דיילת בריטית מסכנה לטגן בשחקים. והנה, הפעם, ללא אילוצים, שלא לומר בהתנדבות, הצוות האדיב של טיסת אל על מציע לי להשתקשק!
היה אחלה. היה גם טעים, למרות שבבית יותר טעים (טוב, זו לא חוכמה). כשהדייל הפציר וביקש ביקורת בונה, אמרתי לו שזה טעים מאוד-מאוד (והתכוונתי לכל מילה), אבל שאני הייתי עושה את השקשוקה קצת יותר חריפה. מתברר שאסור להם. טוב, אבל לנו מותר, והנה מתכון לשקשוקה כמו שצריך.
שימו לב: מדובר במתכון דו שלבי: קודם מכינים מרמומה (זה הרוטב) ואחר כך, עליו, מרכיבים את הביצים, להכנת שקשוקה. יש לחשב ביצה לאיש, אבל אם מדובר במנה עיקרית ובארוחה מלאה, אולי שתיים עדיף. כדאי להכין הרבה מרמומה, שנשמרת היטב במקרר לפחות שבוע. ולא לוותר על הכרווייה (קימל טחון) שהיא סוד הטעם.
