שנים, שנים אני נוסע לגל”צ ועובר בפינה של יהודה הימית בלי להיכנס למסעדת שרה. למה, בעצם? כי היא לא משווקת את עצמה, לא מתבלטת, לא מנסה – נראה שטוב לה עם הלקוחות שלה, וזהו. יש עוד כמה מקומות כאלה, שנמצאים עולמית ב-to do list שלי אבל עוד לא הגעתי אליהם, למרות שבועות חוזרות ונשנות של לקוחות קבועים – למשל מסעדת ‘התימני’ ברחוב יהודה הלוי בתל אביב ומסעדת ‘גוהר הפרסית בכפר סבא. אבל זה עוד יקרה, כולה אני בן 51.
בקיצור, לפני שבוע נכנסתי ל’שרה’. אני לא אגיד שחיי השתנו מן הקצה אל הקצה, כי אינני דרמה-קווין, אבל היה כיף. אפילו מוי כיף. המסעדה חמה ולבבית, השירות נהדר, יש סלט קיופולו מתובל כראוי וכמובן פלפלים בתנור וממולאים וקבבצ’ה והרבה לחם לבן וכל החמוצים המתבקשים ומה לא ויש גם… כולם יושבים? יש אגריסטדה! אן עם עוף או עם דג. אגריסטדה, למי שגדל בעדות הלא נכונות, הוא רוטב צהבהב המבוסס על ציר שמסמיכים עם ביצה. בדרך כלל מגישים אותו עם דגים (עם רבע לימון ליד). אני הזמנתי חזה עוף עם אגריסטדה ונהניתי עד הגג.
לקינוח, יש אשורה, סוטלאץ’ או סתם שיחה על הביצועים של מכבי קביליו יפו (נושמת אוויר פסגות בליגה א’!). המחירים, כצפוי, מצחיקים כמו במסעדת פועלים: אפשר לאכול לשובע ב-50 ש”ח ואת החיוך קשה למחוק עד למחרת.
