'בעולם אומרים שזו חוצפה ישראלית', המשפט הזה פרסם את בירה מכבי בהיגיון שמעולם לא תפסתי (זה קצת השמצה, לא?). התחרה איתו רק המשפט האומלל "עם קינלי, כיף להיות צמא". אבל בחוצפה אנחנו חזקים: כך זכינו גם בפיתוח הייחודי של שיפודי כבד אווז על האש (עם סחוג) והנה אנחנו עושים עוד צעד במשעול המוזר הזה עליו צועדת הקולינריה שלנו: שווארמה מבשר וואגיו (עם עמבה). כל הזכויות שמורות לשיפודי איציק הגדול, היכל הבשרים הצפון יפואי.
נו, אז איך? נראה שלא מעט קרניבורים שואלים את עצמם את השאלה הזו. אין ספק, שמדובר בתעלול פרסומי מעולה: התור שבפתח השווארמייה, אפילו בצהרי יום חמסין, עצום ורב. מוכרים כאן שלוש מנות בלבד, וכולן שווארמה: הודו, ספיישל (תערובת של בקר וכבש) וגולת הכותרת – שווארמה מבשר וואגיו מיוחס ומשויש, שעולה 62 ש"ח למנה בפיתה, 72 ש"ח למנה בצלחת. טוב, לא צלחתי את כל פקקי גוש דן כדי לשבת בחמסין ובלחות ולאכול שווארמה הודו. ברור שהוזמנה מנת הוואגיו, ולעזאזל המחיר.
ובפעם האלף: נו, אז איך?
תשמעו. מכירים קפה לואק? אלה פולי הקפה המיוחסים שמין דיזיינר חפרפרות אוכלות ואז, סליחה, מחרבנות ואז, מהפולים האלה, מכינים לך קפה שמחירו מי ישורנו. פעם מכרתי כליה וקניתי 100 גרם קפה לואק והכנתי לעצמי ולחברי אספרסו ברוב רושם והדר. והטעם? טעם של קפה. אני חושש שזה כמעט נכון גם לגבי שווארמת הוואגיו. כמעט, כי יש הבדל חיובי בטעם, אבל לא עצום. עכשיו אני רוצה לומר משהו שאולי ייתפס כחילול קודש, אבל היי, אנחנו בקטע של חוצפה ישראלית, לא? ובכן: לשווארמה יש טעם של שווארמה. זהו. וכשמעתירים עליה עמבה (לא הכי איכותית בעולם, אגב), היא מקבלת טעם של עמבה.
אז כן, הפיתה טעימה ורכה ותפוחה (ונאפית במקום) והבשר איכותי ושמנוני בדיוק במידה הנכונה. אבל בסופו של דבר, לשווארמה הכי יקרה בארץ (62/72 ש"ח למנה, פעם אחרונה) יש טעם של… שווארמה. אם זו השריטה שלך – שווה את הנסיעה והמחיר. אם סתם בא לך שווארמה טובה – השווארמייה החביבה עליך בפינת הרחוב מספקת סחורה די דומה, ובחצי מחיר.
