תגית: מסעדות זולות

מעל הכיריים של מסעדת מנסורה, במטבחה הפתוח למחצה, תלוי זר אדרות דגים, שיום אחד תיכנסנה למרק או לציר. זה מחזה משובב עין אפילו לשונאי דגים. זה חמוד, זה מקורי, זה

אני מת על מסעדת ‘דדה’ בכיכר נוח בגבעתיים. מסעדה גרוזינית נחבאת אל הכלים, עם מחירים נוחים, שירות נחמד וישיר, וכל החצ’פורי והצ’יבוריקי והחינקאלי שאני אוהב (שלא לדבר על הסלט הכפרי,

שמתם לב שיש המון מסעדות בוכריות בארץ? שמתם לב שזה נהדר? אוכל בוכרי הוא פלא: גברי מאוד, בשרי מאוד, כבד מאוד, אבל מצד שני מצריך יד נשית ועדינה בגלל התחכום.

כשהסורי מרחוב מל”ן בכרם התימנים סגר את שעריו, הייתה התגובה התל אביבית תערובת של היסטריה, תיאוריות קונספירציה ותקוות משיחיות לעתיד טוב יותר. ככה זה כשמכורים לקומפלט משובח במיוחד ושירות… משובח

כמה פעמים יצא לכם להסתובב בחו”ל, להגיע לפיצרייה המושלמת ההיא, קטנה, איטלקית, צנועה, טעימה, לא מתיימרת, מדויקת, חלומית ולהגיד “אח, זה המקום שתמיד חלמנו עליו, אם תהיה לנו אי פעם

אמרו שהמנהל של ‘המו ומו’ האגדית ברחובות פרש ופתח מקום חדש. ‘המו ומו’ ממשיכה לתפקד ולהצליח בלעדיו, אבל הוא כבר במקום אחר. חיש קל (טוב, בעיכוב מסוים, לוקח זמן למידע

לכאורה, דבר אינו מבדיל בין ‘עד העצם אקספרס’ – הבורגר-בר החדש של קבוצת המסעדות של האחים יורם וארי ירזין – לבין שלל ההמבורגריות המלבלבות תחת כל מרקיזה רעננה: באים, מזמינים

נוסע יוסף כהן להנאתו על אופנועו ברחוב ופתאום – טראח! תאונה, לא עלינו. הוא עף, הוא נמרח, הוא נפצע, הוא נותר בחיים. לאיזו מסקנה היה מגיע האדם הסביר במצב כזה?

“אתה יודע כמה אקסיות מרוקאיות יש לי?!”, זה ההסבר שמספק אילן קאופמן (100% קווקזי) לנוכחות המפתיעה של לימון כבוש בפירה שלו, להימצאותם של מז’וז’ים בתפריט ולכך שההמבורגר מוגש בפרנה ולא

בשנות השלושים, כש’טעמון’ הירושלמי קם, הוא היה בעצם רשת: סניף בבניין ג’נראלי, סניף ברחוב עזה וסניף ברחוב המלך ג’ורג’, מול בית פרומין (לימים הכנסת הראשונה). אחרי כמה גלגולים נשאר רק