הו, למי תודה?
הו, למי ברכה?
לרותם ליברזון, כמובן (אם אתם לא עוקבים אחרי הבלוג המעולה שלה, שנקרא 'רותם ליברזון', זה הזמן להתחיל), שפרסמה מתכון של פורטוקלופיתה והעירה את יצא המרדנות שלי. פורטוקלופיתה היא עוגת תפוזים יוונית. השם המוזר והארוך נובע מן המילה פורטוגל – שגם בערבית וגם ביוונית משמשת כשמו של התפוז, ומ"פיתה" שזה מאפה (לכן 'ספאנקופיתה' היא מאפה תרד, למשל). העוגה של רותם פריכה ונפצוצית כי את תועפות הפילו שבה קולים בתנור לפני שמכניסים לתערובת (!) אבל אני אמרתי: לא רוצה!
עכשיו שתדעו לכם שהמתכונים של רותם ליברזון מעולים שבמעולים. אבל לי התחשקה עוגה דשנה ולא פריכה. מה תעשו לי? וגם רציתי הרבה פרי בעוגה, ובמתכון של רותם יש רק מיץ וגרידת תפוז. טוב, ישר שינסתי את מתני הצרעה, הנפתי דגלים עד הבריקדה ויצאתי להרפתקת אפייה שכולה אי ציות לחוקים, מצוות ישראלים מלומדה.
ראשית, לא זרקתי את קליפות התפוזים. אחרי הסחיטה (צריך כוס מיץ, שזה שני תפוזים), פרסתי את הקליפות דק ובישלתי אותן בתוך הסירופ, שיוצקים על העוגה אחרי גמר האפייה. זה גם ריכך והמתיק את הקליפות וגם נתן לסירופ עוד מרירות, שחביבה עלי מאוד. וזה המקום להזכיר את כלל הזהב של הסירופים והעוגות: או סירופ חם על עוגה קרה, או סירופ קר על עוגה חמה.
שנית, הכפלתי את כמות היוגורט שבעוגה – ארבעה גביעים במקום שניים. לעומת זאת, הפחתתי בסוכר ובשמן. אה, והוספתי עוד קצת פילו. אני חייב להודות שבשלב הכנסת קרעי עלי הפילו (שלא קליתי) לבלילה, הייתי די חשדן. תראו איזה בצק מכוער:
אבל מה אתם יודעים. יצאה עודה נהדרת. גבוהה, דשנה, מתפוצצת מטעמי תפוז ואם צריך למצוא למה היא דומה – בעיקר לעוגת גבינה. הנה היא, אחרי התנפלות ראשונית:
חלום, אני אומר לכם, חלום! לא לשכוח להפשיר את הפילו לילה לפני במקרר, ויאללה, לעבודה:
