גם לכם יש חבר שלא סובל עוגות מתוקות מדי? לי יש כמה וכמה כאלה. לדעתי הם מרמים. לדעתי כולנו אוהבים מתוק, אבל עוד יותר אוהבים להיראות אריסטוקראטיים כשאנחנו מכריזים "מה שטוב בעוגה הזאת זה שהיא לא מתוקה מדי" (ואז טורפים חצי ממנה). ניחא. לא באתי לריב.
העוגה שמתכונה יובא להלן אינה שמה את הדגש על סוכר. כולה יש בה שני שליש כוס. כפיצוי, יש בה פיסטוק, שמן זית (!), תפוז וקליפת תפוז והשילוב שמתקבל הוא לא פחות מחלומי. בעת האפייה היא מפתחת "מרפסת" – מעין קומה שנייה של עוגה: הגג נסדק והאמצע תופח עוד יותר. אני מת על זה. לדעתי זה מראה שמדובר בעוגה ביתית, ומבחינה אדריכלית יש לזה חן של מרכז תרבות בקיבוץ. מה רע?
ורק לפני שמתחילים: לא לשכוח להפריש 3-4 כפות מתערובת הבצק להכנת מאפין למי שאתם אוהבים במיוחד.
יאללה, לעבודה:
