"אתה יודע שעינת היא הטבחית הכי טובה בעולם, נכון?", כך שואלת בתי ולבי מתכווץ בכאב. זו אותה בת, שבמסגרת החיזוקים החיוביים הודיעה פעם "אין דבר טעים כמו אוכל ביתי!", ואז מיהרה להוסיף: "אצל השכנים". אבל כאלה הם חיי – בוחני מציאות בזה אחר זה. שאלה יהיו הצרות.
"מה עינת הכינה?", אני שואל, ומתפלל שזה יהיה לפחות קל. "לזניה טבעונית!", משיבה בתי, וכשהיא רואה את הספק על פני היא משיבה "ואתה לא מאמין כמה שזה טעים!".
חיש קל הושג מתכון, חיש קל יצאתי למסע קניות קטן (כי צר לי, אבל שמרי בירה אינם במצאי הרגיל במטבחי) והוכנה הלזניה המהוללת. ואתם יודעים מה? כהרגלה, הבת שלי צדקה.
יאללה, לעבודה:
