תגית: פיצה

אלוהים עדי שניסיתי להגיע ל'נאופוליטן' שבנמל חיפה מרגע שנפתחה, אך לשווא. תמיד מלא שם עד אפס מקום. זכורות לי הזדמנויות בהן פשוט הגעתי והודעתי שאין לי בעיה לשבת גם על

דווקא ההסבר ששמעתי מהצוות על הפיצות גרם לי לדאוג מאוד: "אנחנו מנסים", הסבירו לי את חוסר הגמישות במטבח, "לבנות ביס שלם שאנחנו מאמינים בו". היש משפט תל אביבי מזה? אבל

שאלה: אם היו אומרים לך על מסעדה שהיא חביבתם של דונאלד טראמפ והקרדשיאנז – זה היה עושה לך תיאבון? חשק לסור לשם? רצון להרים טלפון ולהזמין שולחן? בשתי מילים: תמצית

כמה פעמים יצא לכם להסתובב בחו”ל, להגיע לפיצרייה המושלמת ההיא, קטנה, איטלקית, צנועה, טעימה, לא מתיימרת, מדויקת, חלומית ולהגיד “אח, זה המקום שתמיד חלמנו עליו, אם תהיה לנו אי פעם

Pranzo (פראנצו) באיטלקית זה ארוחת צהריים. וזה מה שסוף-סוף, אחרי שנים של דמע ותחנונים, הסכימה תמר כהן-צדק להגיש ב’קוצי’נה תמר’. אני מניח ששתינו לה את מנוחת הצהריים, אבל היי –