תשמעו, אני מאוהב.
'ראסיף 33', מסעדה ערבית עילית בנמל חיפה (עם שף חמודי עוקלה במטבח) היא לא פחות מאבן חן בנזר המסעדנות החיפאית בפרט והישראלית בכלל. כל כך, כל כך מוצלח שם! קודם כל, מדובר במסעדה יפהפייה, אלגנטית, נעימה, תרבותית ולא מעוצבת מדי. כן, בהחלט ניכר שהשקיעו כאן כסף ולא הסבו מחסן למסעדה בחמש דקות ואמרו "נקרא לזה אינדסטריאל שיק". יש כאן עיצוב. אבל נעים ועדין ורוגע ו… תרבותי, אין מילה אחרת. כמו המוסיקה הערבית הנעימה המתנגנת בווליום נכון מהרמקולים, בלי לכפות את עצמה, בלי לעשות שופוני. סתם לעשות נעים באוזניים ובלב.
והאוכל! אני לא רוצה להישמע היסטרי, אבל מנת העראיס של 'ראסיף 33' (כאן מגישים אותם על שיפוד!) היא הטובה ביותר שאכלתי בארץ ובעצם בעולם כולו. אבל רגע, רגע, קודם הגיע לחם (סוג של פתיתה תפוחה) מהטאבון עם כמה ממרחים טעימים, וממול הוגשו גם שרימפס שאל תשאלו – הונחו מעל מדורה של ממש ונצלו באש שאותה כיבה רוטב לימוני חרפריף – מעין פירוטכניקה שחיונית למסעדות באלף הזה אבל כאן, ב'ראסיף 33' היא לגמרי לא קופצת מעל הפופיק ולגמרי משרתת את המנה. והייתה גם מנה ראשונה או שמא מנת צד של עולש חלוט ליד לבנה נהדרת, שהייתה אחת המנות הנעימות והטעימות שאכלתי בזמן האחרון, ןעוד מנה ראשונה של תאבולה אבל בגירסה הערבית – כלומר בתי"ו ועם תועפות לימון – יופי, יופי, יופי של מנה.
השירות היה נהדר ואני בטוח שאילו היה נשאר מקום לקינוח, גם הקינוחים היו טובים (חמודי עוקלה מאוד אוהב קינוחים עד כמה שזכור לי). אבל לא נשאר מקום. בפעם הבאה, בקרוב אינשאללה!
ארוחת צהריים זוגית, כולל שתי כוסיות שאבלי (55 לכוסית) ואספרסו אחד, עלתה 406 ש"ח ותאמינו לי – הייתה שווה גם כפול מזה.
