10איך קרה שמסעדונת בוכרית דנדשה ומופלאה נמצאת דווקא ברחוב הנושא את שמו של נשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה, טומאש גאריג מסריק? הרי ראוי יותר שמסעדה כזו תשכון ברחוב הנושא את שמו סייד מיר מוחמד עלים ח'אן, שליטה האחרון של בוכרה. דא עקא, עדיין אין רחוב כזה בתל אביב, אז נסתפק במסריק, אם כי, אם אתם שואלים אותי, יש מקום לשקול להסב את שם הרחוב ולקרוא לו על שמה של דורה דוידוב, הטבחית של מסעדת 'מנטי' (בכוונה אני כותב טבחית. שפית זה מפלסטיק). כי מה שהיא מכינה – שפתיים יישקו.
מראש אני אומר: זו מסעדונת צנועה ולא מסעדה ממש. ליתר דיוק – זה דלפק עם שניים-שלושה שולחנות בחוץ. אבל האוכל מרהיב מאוד, כמו שאוכל בוכרי יודע להיות. אני טעמתי ארבע מנות: קודם כל מנטי, שהם הכיסונים המאודים הבוכריים, עשויים בצק דקיק וממולאים בשר. גם כאן אנו עדים לנטישה המצערת של הבוכרים הישראלים את בשר הכבש, ולשימוש בבקר. הבוכרים תמיד מאשימים אותנו ואומרים ש"ישראלים מפחדים מכבש". אבל אם אתם שואלים אותי? מאז שהם עלו (וטוב שעלו!) אלה הם שמפחדים מכבש. מכל מקום, המנטי של 'מנטי' ושל דורה דוידוב עדינים שבעדינים ומגיעים לשולחן זרויים במעט פפריקה לנוי ולהידור. מומלץ בחום.
עוד טעמתי ביצ'אק (כופתאות אפויות ממולאות בדלעת), אושפלו כמובן, וגם – למרות שקיץ ואנחנו הולכים לדבר על מנה שהיא יותר חורפית – דושפרה. דושפרה הם הדיזיינר קרפלך של הבוכרים, שוב ממולאים בבקר ולא בכבש, אבל כאן, במסעדת 'מנטי' הם מוגשים בספק מרק ספק רוטב סמיך וג'לטיני יותר מהמקובל כשבצלחת יש גם דובדבנים מיובשים אוזבקיים עם חרצנים. "אנשים מפחדים מהדובדבנים האלה", מקוננת דוידוב, "ואומרים לי שזה מסוכן לשיניים בגלל החרצנים. אבל זה כל הטעם! אני לא מוותרת. ככה עושים".
אמן ואמן שדורה דוידוב לא תוותר אף פעם. אחלה אוכל באחלה מחיר ומאוד מומלץ לקחת הביתה. ואם את הרחוב לא יקראו על שם דורה, אולי לפחות את תחנת המטרו שמקימים בכיכר רבין.
