אם היו שואלים אותי מהו פס הקול האולטימטיבי של מסעדה ישראלית הייתי משיב "לא משנה מה, אבל שינמיכו את הווליום". סניף 'חומוס יוסף' במרכז המסחרי הישן ברמת אביב אינו חורג מהנורמה: רמקול שידע ימים יפים יותר מצרצר בדיסטורשן מוסיקה ישראלית בת זמננו. התפאורה מכמירת לב: קצת מיוזע, קצת מרופט, אבל נקי, עם דגלי ישראל וחיוך. מה צריך יותר?
ואיך אפשר שלא לשמוח כשעל השולחן יש כוס רימונדה וצלחת זיתים ומלפפונים חמוצים? זה עד שהאוכל יגיע, והאוכל גם הוא מרחיב לב, כי כמו תמיד ברשת 'חומוס יוסף' מרובת הסניפים הוא טעים, ישראלי, פשוט ולבבי, וגם כי התפריט מציין בשמחה שחיילים במדים מקבלים ארוחה עסקית ב-25 ש"ח בלבד. לא נפלא?
הוזמנה עסקית של חומוס-פול (אנחנו כבר לא במדים מזמן, אז שילמנו עליה 45 ש"ח) וגם קובה בשרית אחת וסלט סביח (בתמונה הראשית). הכול היה טעים, טרי וכיפי ואם מישהו מתעקש על פיתה מקמח מלא – תתפלאו, אבל יש. יש גם מילוי נוסף לצלחת החומוס שהתרוקנה בחינם.
תשמעו: זאת לא מסעדה גדולה, וזה לא השפיץ של הקולינריה הישראלית. אבל זה טעים, טרי, זול, ישיר, לא מתיימר ואוהב אדם. אם רק היינו כאלה, העולם היה טוב יותר.
