עוגות שוקולד, מה לעשות, הן יצורים מכוערים למדי. צלמי מזון מפחדים מהן פחד מוות. לא משנה איך מאירים אותן, מסובבים אותן, פורסים אותן או מורחים אותן בכל מני דברים מנצנצים – בסופו של דבר הן נראות כמו גלל ענק. זו האמת. לכן, איזה כיף שבמקום תמונה של העוגה שנכין היום אני יכול לפרסם תמונה של מי שנתנה לי את המתכון – חברתי המוכשרת והיפה להלל נולי עומר.
פרסמתי גם שתי תמונות של העוגה במהלך ההכנה – תודו שזה לא משהו. אבל העוגה נפלאה מאוד: היא שוקולדית, בעלת טעם עמוק ומרוכז ומריר (יש בה כוס קפה שלמה אבל אין בה תוספת סוכר מעבר למה שבתוך השוקולד עצמו) ויש לה מרקם עשיר וסמיך ונהדר. ילדים לא יאהבו אותה. הם אוהבים עוגות פשוטות ומתוקות יותר. אבל גם לנו, החוטאים המבוגרים, מגיע ליהנות, לא? מה עוד שהעוגה הזו מלכלכת רק סיר אחד, כוס אחת, כף אחת ותבנית – שיא דגול בשמירה על נקיון המטבח. אז בבקשה.
יאללה לעבודה:
