אני לא יודע מה אתכם, אבל יש כל כך הרבה דמויות תנ”כיות שאני לא יכול לסבול, שלפעמים קצת קשה לי עם הספר הזה. העברית משובחת, אין ספק. אבל העלילה מלאה חורים, ולא פעם הרעים מנצחים. בואו לא נדבר על הגיבור הראשי – זו כבר שאלה של טעם אישי. אבל דוד המלך – לא דוחה? חרמן, שקרן, תחמן, מתחסד – איך אפשר לסבול אותו?! וכל הנביאים המעצבנים האלה – חלקם חמודים אבל רובם: זוועה חיה.
ועם יד על הלב, בין אסתר לוושתי, במי הייתם בוחרים? עזבו אתכם ממרחץ הדמים הצהלולי שבו מסתיימת המגילה המוזרה הזו. גם ליהודים מגיע לנצח לפעמים, זה בסדר (וכמה עצוב שאנחנו עדיין בריב עם הפרסים, ושהשפטים שעשינו בהם בסוף המגילה הם כלום לעומת מה שהם מתכננים לנו). בואו נתמקד בבחורות: נו, אז אסתר או ושתי? אני מודה שלבי תמיד יצא אל ושתי, שעמדה על שלה אל מול מונרך שיכור ואכלה אותה בענק. כמה נחמד שברציף העליה השנייה 8 (הידוע בכינויו ‘כיכר השעון’) ביפו, יש מסעדה הנושאת בגאון את שמה של המלכה המושפלת. המסעדה אינה חדשה אבל לאחרונה התחלפה ההנהלה והתוצאה: זהב.
יפה שם, נורא רומנטי ומלא אופי. טעים שם ואפילו מקורי לפרקים. אכלתי ריזוטו פטריות נהדר והייתה חריימה משובחת ואדומה כאש ויש יינות ישראליים וסלטים רעננים המוגשים עם לחם פשוט וטוב. המחירים אינם בשמיים – ארוחה מלאה ליחיד תעלה בסביבות 100 ש”ח, ותמורת האווירה, הנועם, המקוריות והאוכל (ובהתחשב בעובדה ש’יועזר’ שממול כבר נסגר) זו עסקה משתלמת בהחלט. כמה טוב שהמלכה השווה ושתי כבר לא מושפלת (בתמונה הראשית, רואים את ושתי שלנו, המושפלת, כפי שצייר אותה ארנסט נורמנד).
