חברתי האיטלקייה פאולה מגיעה לביקורים די תכופים בארץ. משהו כמו פעמיים-שלוש בשנה. כל ביקור אורך כשבוע, ובין הביקורים אני בוכה. אני בוכה כי אין לי סבלנות לחכות לביקור הבא וגם כי פאולה מבשלת כל כך טוב שזה מעליב. פתאום אני מבין מה אני לעולם לא אהיה, וזה מדכא מאוד. בביקור האחרון הוזמנו לארוחה איטלקית מעולה שפאולה הכינה, ומנת הפתיחה הייתה הדיזיינר-פוקאצ'ה שבתמונה. עוד בטרם גמרנו להתעלף אמרה פאולה "רגע, תאכלו את זה עם זה!" והגישה קערונת ובה ממרח מכוער למדי.
הממרח, טעים יותר מכל מה שטעמתי עד כה, היה פסטו חצילים. כן, כן, מה שאתם שומעים. זו כאילו חתונה בין פסטו לבאבא גנוש, וזה טעים יותר משניהם ביחד. מייד ביקשתי מתכון ואף קיבלתי, והנה הוא לפניכם, לשימוש כממרח או כרוטב לפסטה – מה שתבחרו.
יאללה, לעבודה:
