תגית: תל אביב

שיחק אותה, יואל משה סלומון. לא רק פרץ את חומות ירושלים מן הפנים החוצה, לא רק הקים בית דפוס, לא רק הקים עיר ואם מושבות בישראל, אלא גם שמר לעצמו

שנים, שנים אני נוסע לגל”צ ועובר בפינה של יהודה הימית בלי להיכנס למסעדת שרה. למה, בעצם? כי היא לא משווקת את עצמה, לא מתבלטת, לא מנסה – נראה שטוב לה

חוות האחים צוק, שכפי ששמה מעיד עליה, שייכת לאחיו של ניר צוק, כבר מזמן איננה סוד. אי שם בעמק האלה, גרים האחים יחד עם עזיהם, ויוצאים מזה רק דברים טובים.

“יש מפורסמים שעוד לא באו לכאן?”, שואל השומר הנואש במגדל לוינשטיין, “הכניסה זה משם, ימינה לגינה וישר שמאלה. באמת, כל היום מפורסמים! אני חושב שאני כבר מכיר את כל המפורסמים

הביטו בתמונה. לא מקסים? זה יובל, אחד היזמים שפתחו את Beer Market – חנות (טוב, דוכן) למכירת בירה ישראלית בלבד בשוק הכרמל (“ויש לנו גם סניף בשוק נמל יפו!”). הדוכן

אני לא יודע מה אתכם, אבל יש כל כך הרבה דמויות תנ”כיות שאני לא יכול לסבול, שלפעמים קצת קשה לי עם הספר הזה. העברית משובחת, אין ספק. אבל העלילה מלאה

אתה נכנס ל’קזינו סן רמו’ ומתאהב מיד. בעיצוב החמוד והמטורלל [כולל פלמינגו ורוד, מזנון סבתאי שהוסב לבר משקאות, אהילים יצירתיים ועמדת תיקלוט (כן, עם פטיפונים!!!) מאיימת שמופעלת, למרבה המזל, רק

ונשאלת השאלה: האם ניתן להגדיר את בית (מה בית? ביתן!) האוכל הזערורי של רפי פרסקי בפאתי פלורנטין כמסעדה? לא בטוח. יושב פרסקי, אושיית מוסיקה לשעבר, בקובתו האינפיניטסימלית הממוקמת ברחוב מזרחי

נתחיל בחדשות הטובות (יש כמה, נתחיל באחת). תשמעו סיפור: לפני כמה שבועות יצא לי לאכול מנת קנלוני שלמה במסעדת ‘הרברט סמואל’ של יונתן רושפלד לצלילי סולו תופים. היה מזעזע. האוכל

החלל שברחוב לילינבלום 18 זכה לארח במהלך השנים מסעדות חמודות ואפילו פורצות דרך, הן מבחינת האוכל והן מבחינת העיצוב. אבל מה – מנחוסות. הן לא החזיקו מעמד. לך תדע אם