החלל שברחוב לילינבלום 18 זכה לארח במהלך השנים מסעדות חמודות ואפילו פורצות דרך, הן מבחינת האוכל והן מבחינת העיצוב. אבל מה – מנחוסות. הן לא החזיקו מעמד. לך תדע אם זה בגלל מחירי שכירות גבוהים מדי, בעיות חניה מולדות, מיסוי עירוני בעייתי או שסתם מדובר במיקום ביש גדא.
עכשיו, ובשקט מפתיע, התמקמה בחלל האמור מסעדות האנוי המגדירה את עצמה כ”מסעדת שוק מאלזית-וייטנאמית”, הגדרה בעייתית מאוד שאינה משדרת מי יודע מה אמינות. השפים המקומיים שלנו, קופירייטרים מפוקפקים מאוד, נוטים לייחס למנות מקורות שנויים במחלוקת בשם האקזוטיקה. אתה יכול להזמין משהו שנקרא “כדורוני דג נהרות בורמזי באידוי עדין וציר גזרי קרח” כדי לגלות,לזוועתך, שמדובר בגפילטע.
אבל הנה השוס: ב’האנוי’ המתוקה מדבש (וחריפה מצ’ילי) אכן מבשלים אוכל מזרח אסיאתי שמקומו יכירנו בשווקים – פשוט, מתובל היטב, צוהל ולא יקר. גם העיצוב המבריק של המקום מבוסס כולו על ארגזי פלסטיק אדומים וצהובים – אתם חייבים לרוץ לשם כדי לראות מה זה חן, ואיך אפשר לעשות המון עם מעט.
בעיצומה של סופת הדיס סאם שפקדה את תל אביב, ‘האנוי’ מציעה אלטרנטיבה טעימה ועדינה יותר, ובעבודת יד. ביקור במזללות הדים סאם החדשות והמדוברות כל כך מניב אכזבה: הדים סאם המקומי שלנו מעט תעשייתי, קצת עבה, נוטה לכשרות (דים סאם כשר? מה הלאה – לובסטר עם חותמת בד”צ?!) ולסתמיות. אין טעם להתגולל על המקומות החדשים שעושים כמיטב יכולתם הים-תיכונית (ולכן הם לא יוזכרו בשמותיהם), אבל זה באמת לא זה. עולה בך הגעגוע לעגלות הדים סאם המהבילות בסין או בצפון אמריקה, עם מלצריות סיניות עצבניות שאינן דוברות מילה אחת באנגלית. זה לא אותו דבר כשאתה מקבל את הדים סאם תרד העבה מדי שלך מסטודנטית למשחק שנה א’, שאומרת “להוסיף לך קרפלע תרד? סבבה”.
ב’האנוי’ מכינים דים סאם במטבח הפרטי שלהם ולא מייבאים ממטבח מרכזי בקיבוץ. הדים סאם דחוס בשרימפס ובצל ירוק, הבצק עדין ושקוף והתוצאה משובחת. מנת הפסטה לילדים (קרעי פסטה עם עוף) הוגדרה על ידי הילדה כ”לא טעים לי” אבל נזללה עד תום על ידי המבוגרים. לא צריך להתרגש יתר על המידה משיפוטם של ילדים. אלוהים ברא אותם כצרכני פתיתים, ולוקח להם זמן להתפתח.
עלי גפן ממולאים בבשר (מנה מזרח אסיאתית קלאסית) היו די גרועים. קטנים, מעוכים, לא אחידים וקצת נעדרי טכניקה. לעומת זאת, כריך חזיר פריך היה מעולה וענק וגדוש בכל טוב וכל יתר המנות, הרטבים והתוספות שהגיו לפני ואחרי (חוץ מעלי הגפן) היו, כפי שאומרים בשווקי מזרח אסיה, עלא כיף כיפק.
רוצו לשם, לפני שזה הופך למקום הבא. זה זול, זה טעים, זה מקורי, זה לא יומרני ואפילו יש חנות למוצרי סקס ליד.
