והנה, ואני בן 61 שנים, ההנתי סוף סוף להכין קרמל בעצמי.
אודה ולא אבוש: כל חיי פחדתי מקרמל. הרעיון של להתיך סוכר במחבת ללא תוספת מים או שמן נשמע לי… ובכן, נשמע לי בלתי אמין. אז עד כה הסתפקתי בסירופ סוכר. עם זה אני יכול להתמודד. אבל מה, נחיה כל החיים בפחד? חלילה. אז הנה, שנה אחרי שהפכתי תקליט, קמתי יום אחד ואמרתי לעצי: היום? קרמל!
ולא סתם, אלא קרמל מועשר באגוזי לוז, שהם הדבר הכי טעים באפייה (ואולי בעולם בכלל) ועם טיפ-טיפונת מלח כדי שנרגיש מתוחכמים. תשמעו: זה כל כך פשוט שזה מביך. הטריק בהכנת קרמל הוא לא לבחוש. זה מצריך קצת חוסן נפשי, אבל הבחישה הורסת, אז פשוט לשים סוכר במחבת, להניח על אש בינונית ולחכות שהסוכר יותך ויהפוך לנוזל זהוב-שחום. מדי פעם מותר לטלטל את המחבת, אבל כאמור: לא לבחוש! אל דאגה, זה לא נשרף פתאום ואם תשימו עין על המחבת (כל התהליך לוקח דקות ספורות) אתם בסדר.
כשיש קרמל, צריך זריזות: מכניסים למחבת את אגוזי הלוז (קלויים או לא – אתם תבחרו. קלייה מגבירה את הטעם) הקצוצים גס, ועכשיו כן בוחשים רק כדי להאחיד. או-אז – ישר לצקת על נייר אפייה ולמרוח לשכבה דקה יחסית. זה מצטנן ומתקרש תוך שבריר שנייה, אז נא להפגין זריזות-על. אה, ולזרות מלח גס. במתינות.
מצננים ואז מחליטים: או שקוצצים בסכין גדולה למעין סוכריות (ראו תמונה ראשית), או שמניחים בשקית עבה וכותשים לאבקה גסה שתעשיר כל עוגה בשכבה ערמומית של מתיקות ומרקם. לא גאוני?
יאללה, לעבודה:
