עמית מלצר אוהב בירה ויש לו שריטה: הוא אספן. כמה אספן? בואו נגיד שיש לו 93,000 תחתיות קרטון לכוסות בירה ("כולל מתימן. אני מקום עשירי בעולם"). לא מספיק? יש לו גם קרוב ל-20,000 כוסות בירה. עדיין לא מספיק? אז הנה משפט המחץ: "אשתי אמרה לי: עמית, די. או שאתה פותח בית בירה ולוקח לשם את האוסף הזה, או שאתה הולך". אז הוא פתח.
ולא סתם, אלא בראשון לציון, בקניון. נשמע קצת סתמי, נכון? אבל למלצר יש הסברים: "אני לא אגיד שלא יקר פה, כי נדל"ן יקר בכל מקום, אבל פה בקניון קצת פחות. וגם יש חניה חינם. וגם זה מול הבית שלי".
ועדיין, כאן לא נגמרות הצרות: "קראתי לבית הבירה שלי על שם אבא שלי. הבעיה היא שהוא בכלל לא אוהב בירה. הוא איש של יין". תזכרו את זה עד סוף הטקסט. מחכה לכם הפתעה.
בית הבירה של מלצר הוא אחד המקומות היפים והמרגשים ביותר בארץ. חלקים נכבדים מהאוסף של עמית מוצגים בחלונות הראווה (הכוסות), על הקירות (שלטים וצלחות) ועל התיקרה (תחתיות). וזה יפה ומרתק ומכניס אותך מיד למצב רוח של השתוקקות לבירה. זה מצוין מפני שיש במקום הרבה יותר ממאה (!) סוגי בירה. זו שקסמה לי במיוחד היא הפייל אייל שמלצר מייצר בעצמו (במבשלה בערד) והוא נהדר בתכלית – מריר ופירותי וענני ופשוט מצוין.
יש גם אוכל, כמובן – מה שהיה הכי טעים הוא כריך קורנד ביף דשן ומושחת. מה שהיה הכי יפה הוא פלטת גבינות (שלמרבה הצער היו יותר יפות מטעימות). השירות אדיב וידעני, המוסיקה בווליום הנכון, כל מי שיושב סביבך נראה מאושר – איזה מקום נהדר. אה, הבטחתי שנתייחס שוב לאבא-מלצר בסיום. ובכן: כבר ציינו שמלצר הבן הוא מאספני תחתיות הבירה הגדולים בעולם. ברור שיש לו תחתית בירה בייצור עצמי, לבירה שלו. ומה מצויר עליה? "אפילו שהוא לא אוהב בירה", אומר מלצר, "שמתי על התחתית תמונה של אבא שלי. תהפוך ותראה למה". אני מצרף תמונה של המילים היפות שכתב הבן על אביו על תחתית הבירה. אח, אם רק היו עוד הרבה אנשים כאלה בעולם.
