בכל מה שנוגע למסעדות, רמת השרון היא מדבר. ליתר דיוק דיזיינר-מדבר. כן, יש 'רביבה וסיליה' כדי להציל את כבוד היישוב, ויש עוד כמה מקומות סבירים. אבל חוץ מזה – שיעמום. אני לא בא לטעון שבתי האוכל איומים, כי הם בהחלט לא. אבל היית מצפה מיישוב שנמצא בעשירון העליון של ההכנסה (אם לא למעלה מזה) שיצמיח קצת עשב בחורבה. ולא היא.
על רקע זה, 'דיה' הטריפוליטאית הקטנטונת, הצנועה והחייכנית שבכיכר העצמאות ברמת השרון היא פרח נדיר. אין לה יומרות חוץ מלשמח ולהשביע ולעשות את זה בזול ורק בצהריים ורק בימי חול (ואפילו לא בכולם). אלה שלוש משימות נכבדות שהיא עומדת בהן בכבוד. ההזמנה היא בדלפק והאוכל מחכה לך בסירים גדולים מכוסים בשמיכות. רוצים לראות מה יש? בעל הבית יפתח בשמחה את המכסים ויחשוף בפניכם את כל נפלאות לוב: קוסקוס, טביחות למיניהן, קציצות, ממולאים, עוף וביום שישי: מפרום. כן. אפשר בהחלט להזמין ולקחת הביתה.
התמזל מזלי והגעתי לשם ביום רביעי וכך זכיתי למקרוני בסלסה המוגש רק בימי ד' – אטריות ברוטב אדום-אדום שלדברי בעל הבית מתבשל עשר שעות. תשמעו, עם יד על הלב, אני לא בטוח שהייתי טורח לבשל רוטב עשר שעות. מקרוני טריפוליטאי טעים גם כשעושים אותו מרסק עגבניות ופלפל-שומה בבישול מהיר. אבל פה, על שולחן מחופה שעוונית פרחונית, עם נתח בשר בקערה כדי שלא אצא רעב ועם בישול ארוך שבארוכים וחיוך מתוק שבמתוקים של בעל הבית – זה היה נפלא.
ועוד לא דיברנו על הטביחה שאכלתי (ראו תמונה ראשית) – נזיד בשר עמוק, טעים ומשביע שברוטב באדום שלו משתכשכים ריבוא פולי שעועית רכים ונמסים ולצידו – הר של קוסקוס.
ארוחה מלאה מאוד ומשביעה מאוד תעלה ליחיד פחות ממאה ש"ח. לא לשכוח את הצ'ירשי הנפלא והרענן והחמוצים העדינים שמקבלים בפתיחה על חשבון הבית. ואת האושר, האושר שרק אוכל טריפוליטאי יודע להצית בלב.
