צועד גיל חובב לפי תומו ברחוב החלוצים שבפאתי שוק לוינסקי כשלפתע הוא מבחין שמאחורי הדלת בבית מס' 3 מסתתר בר. ולא סתם בר – בר בסגנון של פעם: אפלולי, עם קירות מלאי קישוטים מוזרים ומדפים ברוכי קופסאות שימורים מצחיקות ועם בעל בית קשוח לכאורה שרואים שהוא כולו לב. מייד נכנסתי.
אילן לופט מתגאה ש'בר אילן' שלו מתמקד במדעי האלכוהול, אבל האמת היא שמה שמרגש באמת הוא האוכל האשכנזי הבסיסי והדשן המוגש שם: כבד קצוץ, קרפלך, טשולנט משובח (ראו תמונה ראשית) ודגים כבושים מתוצרת בית שיש אנשים המוכנים להרוג (או להיהרג) עבורם. אבל אפילו יותר מהאוכל (ומהמחירים הנוחים) מה שמרגש הוא שהמקום אינו כשר (עד שכבר יש מסעדות מזרח אירופיות ששרדו הן תמיד כשרות וסגורות בשבת). אפשר לאכול כאן בשישי ושבת ולהיות שותפים לחרדה של אילן אם הצליח לו או לא הצליח לו הטשולנט (ספוילר: הצליח).
והכי מרגשת היא האווירה: המלצריות נפלאות, המוסיקה אינה מחרישת אוזניים, הלקוחות נראים קבועים שבקבועים והנה פתאום מגיעה גברת מהקבועים ובידה סיר של מוח חריף ש"הפעם יצא לי ממש מצוין" וכולם מתנפלים על תוכנו חמושים בפרוסות לחם. "איזה מקום חדש ונהדר", אני אומר לאילן ולא יכול להתאפק מלהחמיא לעצמי על היותי עין הנץ: "אני כל כך שמח שגיליתי אותך".
"אני כאן רק ארבע עשרה שנים" הוא משיב בפנים חתומות.
