בנסיעה שגרתית במונית נקלעתי לשיחה עם הנהג החמוד שלא האמין עד כמה הגיל חובב הזה דביל. “אתה באמת לא מכיר את ‘הישראלית’ בשעריים?”, הוא התפלץ, “איזה מין מבקר מסעדות אתה? ואיזה מין תימני אתה?! אתה יודע שאייל גולן אוכל שם לפחות פעמיים בשבוע? בדוק!”.
טוב, לא הייתה ברירה. למחרת נסעתי לשעריים, לרחוב הרצל, והתיישבתי אל שולחן במסעדה (היחידי שהיה פנוי! אלוהי התימנים האיר לי פנים!) כדי לטעום מהמרקים המפורסמים שלה. מה אני אגיד לכם – אליפות! מרק הרגל היה כל כך סמיך וג’לטיני, שכמעט ואפשר היה להעמיד בו את הכף (ותראו איזה צבע מפחיד יש לו). מרק הראש היה נפלא הימנו. אני חושב שזה היה מרק הראש הטעים ביותר שאכלתי מעודי.
יחד עם המרקים מגישים לך סלסלה עם סאלוף ולחוח חמימים (“זה לא אנחנו אופים”, הודתה המלצרית. “אין לנו זמן לזה, אנחנו קורסים גם ככה”) וצלוחיות עם חילבה, סחוג ורסק עגבניות. באתי עם חבר בן אשכנז שהזמין שניצל, והוא (השניצל) נראה אחלה. אבל בחייאת, על מי אנחנו עובדים. פה צריך לאכול אוכל של תימנים. בסוף נתנו לי לטעום מהיוזרע (היצר הרע), כלומר הערק בזיקוק ביתי של המקום. עשוי אך ורק מענבי מוסקט, וגורם לך לחזור בצעד תימני הביתה (אפילו שבאת באוטו). אוצו לשם.