אני יודע, אני יודע – העם, נקעה רגלו ממסעדות יקרות. בימים בהם אנחנו מתחשבנים (ובצדק רב) עם תנובה, שטראוס ושופרסל על שקלים, איך נצדיק הוצאה של מאות – כן, מאות – שקלים על ארוחה במסעדה? ועדיין, מסעדות, אם להודות באמת, לא נועדו רק להשביע את הרעב הגופני. הן אמורות לספק גם אתנחתא של נחת רוח, חגיגיות, פינוק וכיף. ואת כל אלה יודע אבי קונפורטי, השף של טופולופומפו, לספק בשפע.
לא, זו אינה המסעדה הכי זולה בעיר. יש מצב שהיא הכי יקרה. אבל היא יפה, חגיגית, מתוקתקת, מטורללת במידה (שמות המנות מופרכים לא פחות משמות מנות של איל שני!) ומספקת בריחה מתבקשת מהמציאות שבינינו – היא לא משהו. האוכל בטופולופומפו – חלקו אסיאתי וחלקו קונפורטי (כי אבי קונפורטי בודה מטבחים ללא בושה ובכישרון גדול) – פשוט מעולה. אין מילה אחרת. אפילו ממלפפון פושט מצליח קונפורטי להפיק מנת פתיחה מרהיבה.
שלא לדבר על הדלעת הטאמילית (ראו תמונה ראשית) שהיא לא רק המנה היפה ביותר המוגשת בארץ זה עשור, היא גם הטעימה ביותר. כן, היא עולה 112 ש"ח, אבל תשמעו: היא שווה את זה. פעם אבי קונפורטי התחיל לספר לי איך הוא מכין את פלא הדלעת הזה: איך הוא מאדה, מייבש, מזגג, מפלט, משפר, זורה, מצמצם ועוד ועוד ועוד פעלים. נשברתי אחרי עשר דקות. אין מצב שאני אצליח להכין את זה בבית והרי בדיוק לשם כך נבראו מסעדות היוקרה והאבי קונפורטים – כדי לספק לנו משהו שהוא מחוץ למציאות היומיומית שלנו. טופולופומפו עושה את זה בגדול.
ארוחת צהריים זוגית עלתה קצת יותר מ-400 ש"ח. שתי כוסיות יין תרמו 130 ש"ח לחשבון הזה. כך שבגדול, זה יקר, אבל לא מחריד. ומאוד, מאוד מאוד שווה.
