יום אחד, כשאלוהים יחליט להעניק פרסים לבוני ירושלים, הוא מן הסתם יזמן אליו לטקס את שלמה המלך והורדוס (בגלל המקדש), את גיטה שרובר (בגלל הטיילת) ואת חבורת ‘מחניודה’ (בגלל המסעדות). כן, הכינו את עצמכם, זה הולך להיות עוד טקסט של הערצה על חבורת ‘מחניודה’, והוא יתחיל דווקא בטרונייה: האמת? קצת נמאס לי. זה לא הם – זה אני, וזו הזיקנה שהפכה את נפשי לנרגנת ואת אזני לרגישות לרעש, אבל כניסה ל’מחניודה’ שבפאתי השוק, כשהמקום קוצף וגועש וסוער ורועש כמו בר מצווה של משפחת בבונים שהבן שלה בדיוק מתחזק – זה כבר לא ממש כיף. וגם לאכול מצנצנות זה כבר נורא לייק טו יירז אגו.
עכשיו, שיהיה ברור: קודם כל – כל העושים במלאכה מוכשרים כאלף שדים. שנית, הנה אני אומר באהבה ובגאווה: לא היה חבר אחד מחו”ל שלקחתי לשם, שלא התעלף מהנאה ואמר שזו המסעדה הכי מקורית ומקסימה שהוא היה בה בארץ ואולי גם בעולם. ולא לשכוח שממש ממול יש את ‘יודל’ה’ המתוק שמאפשר מפלט מהמגה-מימונה שבפנים. ועדיין, הנה אני יוצא מהארון (אני!): ‘מחניודה’ רועשת מדי. זה כבר לא כיף.
נו, אז למה אני מספר את כל זה? הרי אחד הכללים הנפלאים ביותר וקדושים ביותר בעיני הוא: לא מוצא חן בעיניך? סתום. אני מספר את זה כי קבוצת ‘מחניודה’ הולכת וכובשת את ירושלים ואת העולם: אחרי ‘מחניודה’ הם פתחו את ‘יודל’ה’. ואז את ‘מונא’. ואז את ‘הסדנה’. ועכשיו יש דיבורים על מסעדה חדשה בלונדון (!) אבל שימו לב לשוס השוסי ביותר: לפני כמה שבועות פתחה הקבוצה את ‘טלביה’ בתיאטרון ירושלים, מעין היתוך בין פטיסרי לבר יין שהוא ההפך המושלם מהצווחנות הדציבלית של ‘מחניודה’ וזה, אם אתם שואלים אותי, אחד הדברים הנפלאים ביותר שקרו לעולם בתקופה האחרונה.
כל כך, כל כך נפלא שם! בפנים אפלולי ומפתה, בחוץ פשוט ואפשר לשבת בערב ולגמוע את האוויר הטוב של ירושלים ולרגע אחד העיר נראית יפה ושפויה ולא סופר-דוסית ממש כמו שהיא הייתה פעם, כשבני דורי עדיין גרו בה. האוכל קטן ופשוט וזול ונפלא בתכלית. אני אכלתי פלטת גבינות נהדרת ב-60 ש”ח, והיו גם טרטר טונה וסלט סלקים מעולים ועוד המון-המון פיתויים קטנים, יפים טעימים ועשויים לתפארת, וכמובן תפריט יינות מרתק למשעי.
בבוקר המקום מתפקד כבית קפה ופטיסרי (+ ארוחות בוקר מושקעות). החל מהצהריים יש ממש אוכל, כולל בשר, מרק בצל וסלטים והוא פתוח שבעה ימים בשבוע – כן, גם בשישי ושבת, באופן הבלתי כשר והכי משובב בתבל. איך, איך זה קורה שהדברים הכי שווים תמיד נפתחים בירושלים? אולי בסוף יתברר שאלוהים באמת גר שם.
