מעטים שמים לכך לב, אבל רחוב לסקוב בתל אביב הוא בעצם פרדס בדימוס. לא הפרדס הכי זוהר בעולם (עציו קצת מוכים) ולא הנדל"ן הכי משתלם בעולם (אבל חכו-חכו לתמ"א 38), ובכל זאת – אם הולכים ברחוב לאט ונושאים מבט אל-על, רואים לא רק דודי שמש, אנטנות שנשכחו, תריסי פלסטיק, טיח מאפיר, סורגים מחלידים ושאר סממני החן שהפכו את תל אביב למכוערת בערי הלבנט, אלא גם פירות חושחש כתומים ובשלים, על כל עץ ברחוב.
נו, למי שלא יודע: חושחש הוא התפוז האמיתי, המקורי, הקרוב ביותר לתפוז הבר. הוא בריון (עליו הורכבו הזנים העדינים יותר שאנחנו אוכלים כיום), יש לו תרי"ג חרצנים והוא בעיקר מר. אבל מה אתם יודעים – דווקא המרירות הזו היא מה שאנחנו מחפשים. כי בריבה, למרירות החושחשית יש ערך מוסף – היא הופכת את מה שנמרח על הלחם (או על העוגה) מסתם משחה מתוקה למשהו מורכב, מסתורי, עוקצני וטעים פי אלף. אבל זהו, שלא לכל אחד יש עץ חושחש בסביבה.
שנים שנהגתי לפשוט על עץ החושחש של השכנה בקצה הרחוב. בהתחלה עשיתי זאת באישון ליל, כדי שהיא לא תראה. אחר כך היא תפסה אותי ברחוב ואמרה "ראיתי שאתה קוטף חושחשים מהעץ שלי. אתה לא צריך לקטוף בלילה. אני מרשה לך לקטוף כמה שאתה רוצה. במילא אף אחד לא קוטף והם סתם נרקבים ועושים לכלוך". או-אז עברתי לקטיף יום והתחלתי להפציץ את השכנה בצנצנות ריבה, עד שהיא תפסה אותי ברחוב ואמרה "מספיק עם הצנצנות האלה. יש לי בעיית סוכר ואני לא אוכלת ריבות".
לימים, מפאת הצריכה המוגברת, חיפשתי מקורות חושחש חדשים ואז מצאתי את רחוב לסקוב. תשמעו – שיחוק! כל הרחוב חושחשים! עכשיו שיש מבול ושכולנו נהיה סגורים בבית כמה ערבים ואחר צהריימים, הכי כדאי לעבור שם, לקטוף 7-8 פירות מאחד העצים (זה יוצא פחות או יותר קילו), ולהכין מהם ריבה בבית.
או, אז כאן אני צריך לתת תכם כמה טיפים בענייני ריבה: קודם כל, איך מסמיכים אותה? ברור שאפשר לקשור את חרצני החושחשים בשקיק בד מוסלין ולבשל בתוך הריבה, אבל תראו לי בן אדם נורמלי אחד שאי פעם עשה את זה. התיחמון הוא לגרר תפוח ירוק (ללא החרצנים והקליפה) לתוך תערובת הריבה. זה לא יורגש בטעם או בצבע, אבל התפוח עשיר בפקטין (אותו חומר מסמיך שיש בחרצני הפרי) והוא זה שיגרום לריבה להיקרש. ומתי יודעים שהריבה נקרשה די? או. גם כאן יש תיחמון:
כשמתחילים לבשל את הריבה שמים צלחת שטוחה ריקה במקפיא. אחרי חצי שעה של בישול, יוצקים לצלחת הקפואה כף ריבה ונותנים לה להפוך לשלולית. מעבירים אצבע באמצע השלולית, אם נשאר שביל והשלולית לא נסגרת – הריבה מוכנה. אם השלולית נסגרת מיד, ממשיכים לבשל עוד עשר דקות ובודקים שוב.
ועצה אחרונה: אל תפחדו מהסיפורים על צנצנות מעוקרות שיש לשמור בהן ריבה. זה אם אתם רוצים לשמור את הריבה שלוש שנים. אם אתם מתכננים לצרוך מיד, לתת מיד או לשמור חצי שנה – מספיק צנצנות נקיות שנשטפו במים וסבון. עד הפתיחה שומרים על השיש, אחרי הפתיחה במקרר.
יאללה לעבודה:
