אז צ’ירשי זה טריפוליטאי או תוניסאי? תשמעו, חפץ חיים אנוכי. מספיקות לי המריבות על השקשוקה. בואו נגיד שזה צפון אפריקאי ובזאת נסתפק. הממרח הזה, שמתחיל בבישול דלעת ותפוחי אדמה, הוא פלא ונס ואוצר. הוא נהדר בכריכים וגם כתוספת לדג או עוף. והוא פארווה לחלוטין, לשמחת המגזר.
תיבול חסר בושה, צ’ירשי
חשוב לתבל אותו כראוי, כי צ’ירשי אנמי הוא גם עצוב וגם עלבון לכל צפונה של היבשת השחורה. אז אנא: הרבה שום, פלפל חריף טרי (לא חייבים שלם), כרווייה כמובן, פפריקה בלי להתבייש וגם מלח, שמן ולימון. מי שאוהב צ’ירשי חלק-חלק, יכין במעבד מזון וגם יכול להחליף את הדלעת (שיש לה מרקם סרבני) בבטטה מתמסרת. אבל אני דווקא אוהב את הגירסה הגסה, שמשאירה מרקמים גם בתוצר הסופי – לכן תוספת תפוחי האדמה, שמסרבים להתפרק ונשארים כגושישים קטנים ומפתיעים, ולכן המעיכה הידנית בקערה.
כולם יבכו, קופסת צ’ירשי
מה שמתקבל בסוף הוא המתנה המושלמת לעצמך או למי שאהובים עליך באמת. אין, אין מי שלא ידמע מול קופסה חד פעמית משומשת מלאה בצ’ירשי. אם לא מהמחווה, לפחות מהתבלינים.
יאללה, לעבודה:
- 1 ק"ג דלעת (או בטטה או חצי-חצי)
- 1 תפוח אדמה בינוני
- 6-10 שיני שום
- חצי פלפל ירוק חריף (או פחות)
- 1 כף גדושה פפריקה מתוקה
- 1 כף גדושה כרווייה
- 1 כף מלח
- מיץ מלימון אחד
- שליש כוס שמן זית
אופן ההכנה:
- קולפים את תפוח האדמה ומרתיחים חמש דקות.
- בינתיים מסירים את הקליפה מהדלעת וחותכים לקוביות גדולות. אם משתמשים גם בבטטה - קולפים וחותכים לקוביות גדולות.
- מוסיפים את קוביות הירק לסיר שבו מתבשל תפוח האדמה. ממשיכים לבשל עד שהירקות רכים מספיק למעיכה.
- מוציאים לקערה ומצננים מעט.
- מוסיפים פנימה את השום (קלוף ומעוך), הצ'ילי (קצוץ דק) וכל יתר התבלינים וחומרי הטעם. מועכים היטב. לחילופין, אפשר לרסק הכל למשחה במעבד מזון עם להב פלדה.
- מעבירים לקופסה ושומרים במקרר עד ארבעה ימים.
