מבין שפע מכרי ומכרותי, מעטים הם האוחזים בתואר כבוד עולמי כלשהו. אז כן, אני מכיר מישהי שאם 317 איש שלפניה בתור ימותו, היא תוכתר למלכת אנגליה. ואני מכיר כמה חתני פרס נובל (אבל אף לא דוכסית אחת) ופה ושם סופר/ת אמיתיים. אה, וגם שחקנית לשעבר בנבחרת ישראל בכדורסל. אבל ללא ספק, אחת השגיבות שבמכרותי היא חני, שהיא חצילולוגית מוסמכת. לא שיש אקדמיה לחצילים, אבל חני זכתה בתואר באישור מכריה הרבים ובהסכמתם, תואר שנרכש בעמל לא מועט באוניברסיטה של החיים.
שום טיגון! החצילים
השבוע ביקרתי אצלה לבראנץ’ פוסט-סגר ובין כל המעדנים, ולצד היין המשובח (מנהג נאה נקוט בידינו, לפרוץ למרתף היינות של בעלה ולחולל נזקים) הוגשו פרוסות חציל שחומות ונפלאות מאוד, במשרה של חומץ ומלח. זה הזכיר לי את ‘חצילי אמא של אפי’, מתכון נושן שפרסמתי פעם, אבל היה משובח אפילו עוד יותר. חיש קל הכנתי בבית, לא בלי להתקשר טלפונית אל חני כדי לברר פרטים חצילולוגיים אחרונים ולשמוע “אה, זה? זה מתכון שגנבתי מהבן שלי”.
עם תוספת קטנה של שום, המשרה והפטרוזיליה
ואם חני גנבה, גם לי מותר לחטוא: הוספתי למתכון שום קצוץ (שהרי נולדנו בשביל שום).
יאללה, לעבודה:
- 3 חצילים
- טיפונת שמן זית
- חצי כוס חומץ (לא בלסמי)
- 1 כפית מלח
- פטרוזיליה קצוצה
- 2-3 שיני שום קצוצות
אופן ההכנה:
- פורסים את החצילים לרוחב לפרוסות בעובי סנטימטר אחד (לא פחות).
- מניחים את הפרוסות בתבנית מרופדת בנייר אפייה. מרססים בספרי שמן זית (או מברישים בשמן זית).
- קולים תחת הגריל בחום של 200 מעלות עד שמשחים. הופכים, מרססים שוב וקולים גם מהצד השני. מוציאים לצלחת.
- מכינים קערה קטנה ובה החומץ והמלח (מערבבים היטב) וקערה נוספת ובה הפטרוזיליה והשום. טובלים בזריזות (לא משרים!) כל פרוסה בחומץ ומסדרים בקופסת פלסטיק עם מכסה תואם. כשיש שכבה מלאה, מפזרים מעליה פטרוזיליה ושום.
- ממשיכים כך בשכבות פרוסות טבולות ובפיזור פטרוזיליה ושום עד שהקופסה מלאה. סוגרים.
- מניחים כך על השיש לשעה. מקץ שעה הופכים את הקופסה ומשאירים על השיש לעוד שעה (כדי שהנוזלים יתפזרו שווה בשווה בין כל השכבות).
- זהו. מוכן. שומרים במקרר.
