סלט כרישה ופלפלים
כרישה היא אחד הירקות היותר מקופחים בתבל – הרי היא כל כך כל כך טעימה, ורק הבולגרים עושים לה כבוד בקציצות שלהם! מן הדין שנבוש, או שלפחות נישא מבט אל
כרישה היא אחד הירקות היותר מקופחים בתבל – הרי היא כל כך כל כך טעימה, ורק הבולגרים עושים לה כבוד בקציצות שלהם! מן הדין שנבוש, או שלפחות נישא מבט אל
צועד גיל חובב לפי תומו בשוק הכרמל וכל הירקות עושים לו עיניים. פלפלים אדומים מחייכים אליו, תפוחי אדמה מזן ראטה יוצרים קשר עין, שעועית צהובה מרטיטה ריסים והבמיה – הבמיה
בעצם, זו מנה של פסטה ברוטב עגבניות. אבל אוי, כמה רושם! הטימבאלו (ויש המכנים אותו ,טימפאנו,) הוא מאפה פסטה המתעטף ברדיד חצילים ומצריך קצת אקרובטיקה. רק קצת, לא להיבהל, ועדיין
לטעמי, המטבח הפרסי הוא השגיב בתבל. הוא שמח, הוא חכם, הוא אלגנטי, הוא מגוון, הוא מפתיע, הוא מלכותי, הוא עשיר והוא טעים-טעים-טעים. הנה המתכון לחביתת הירק של הפרסים, הנקראת
תמיד חושבים שאני חלבי. ואז, כשמגלים שאני לא, אומרים "אה, עיראקי". למרבה הצער – לא מני ולא מקצתי. סתם תימני-בלרוסי-תוניסאי-ספניולי מן השורה. הבעיה בלא להיות עיראקי (או לפחות אחת מהן)
אפשר להכין עלי גפן ממולאים בכל מני אופנים. המוכרים ביותר הם היוונים והערבים. אבל אנחנו, החל מעכשיו – נאש דידאנים! כן, כן, נאש דידאנים, שזו עדה סודית וקטנה מצפון מזרח
דלעת ערמונים היא מסוג הירקות האלה שיש להם שם מפחיד ויחסי ציבור מחורבנים. כמו שורש פטרוזיליה או גזר סגול. מה עושים עם זה, למען השם? ואיך? ובכן, תתפלאו, אבל מדובר
סבתא שלי הייתה מכינה את המתכון הזה בימים עסוקים במיוחד, כשלא היה זמן לשים עין על מה שקורה במטבח. לפעמים זה היה בימי כביסה (לא הייתה לנו מכונת כביסה. הייתה
כשהייתי קטן בנו ליד הבית שלנו לא מעט בתים חדשים. כל שנה שדה אחר היה הופך לבית: שלוליות היו נעלמות, פרחים היו מושמדים, עצים היו נגדעים וירושלים צמחה. לאתר הבנייה
מאז שרבו סביבי הצמחונים, נתונים כל מעייני לדרכים שונות לשיפור איכות חיינו. הבעיה היא שהצמחונים, בדרך כלל אנשים אדוקים ונוקדניים, מחפשים כל העת דרכים להידור מצווה: פתאום הם גם לא