סינדרלה הייתה די אבלה
29/09/2018
"מה זה?!", שואל ההלך התם בשוק את עצמו בחולפו על פני ערימות כתומות בשולי חנויות הירק. אהה! אלה דלעות יפניות! הן יפות, טעימות, מתוקות, ומתאימות למילוי כמו שהן – בשלמותן.
תפריט
"מה זה?!", שואל ההלך התם בשוק את עצמו בחולפו על פני ערימות כתומות בשולי חנויות הירק. אהה! אלה דלעות יפניות! הן יפות, טעימות, מתוקות, ומתאימות למילוי כמו שהן – בשלמותן.
מרק קר הוא דרך נפלאה לפתוח ארוחה קיצית, או – אם מוסיפים לו לחם וגבינה – להיות ארוחה קיצית מלאה. המפורסם מכולם הוא הגספצ'ו המבוסס על עגבניות ושום (אני מוסיף
טעות ישראלית נפוצה היא לחשוב שפלאפל הוא מאכל ישראלי מקורי. הוא לא. רק אימצנו אותו (וטוב עשינו). טעות ישראלית נפוצה עוד יותר היא להניח שפלאפל הוא תימני. הוא לא. אנו,
הולך גיל חובב בשוק לפי תומו, רואה ערימות של כרובי בלדי – אלה השטוחים שנראים כמו פריסבי מהטבע – ותוהה לעצמו: מה ייעשה בכרוב דא? איך נמנף את צורתו הפחוסה?
מי אמר שפיצה חייבת להיות אדומה? קבלו מתכון לפיצה ירוקה, עם בצק נהדר, מחית ירק בתור מצע, וירקות פריכים מעל! אני מודה: הרעיון אינו מקורי שלי – ליקטתי אותו בהמיספרה
פיסלדייר הוא מתכון פרובנסאלי פשוט ופופולארי, של מאפה שטוח ועליו תועפות של בצל מטוגן, מקלעת אנשובי, זיתים, צלפים ותבלינים. כן, מה ששמעתם – אין בו גבינה. ואל תתפתו להוסיף כי
סטראטה הוא מאפה שכבות אמריקני הנסמך על הרבה מאוד, ובכן, זבלה. מפתה, לא? טוב, לא בדיוק זבלה, אבל לחם ישן, כזה שמקומו הטבעי הוא בזבל (ואם גם אתכם חינכו שלחם
מכירים את זה שלפעמים השאריות יותר שוות מהמנה עצמה? אז הנה, זה קורה גם כאן. הכנתי טארט ים תיכוני צוהל, גדוש בטעמי עגבניות, בצל מטוגן, שום וגבינות, כזה שמבושם בעשבי
יש כל כך הרבה ארוחות שמתחילות בביצים קשות. זו מנה ראשונה נהדרת, מזינה, טעימה, אהובה על כולם וגם, מה לעשות, קצת משעממת. אהה! לשם כך ברא האל את עבדכם התימני,
פסח הוא חג של ארוחות: קודם כל הסדר, כמובן, אבל אחר כך ארוחת השאריות מצוות חכמים מלומדה וארוחת החג השני מדרבנן, וארוחת הקרובים מטבריה וארוחת החברים מהמשרד וארוחת השכנים מהגיהנום.