
עלי כרוב ממולאים (פשוט ונפלא)
לפני שהתחלתי לכתוב את המתכון הזה גיליתי שכבר העליתי שני מתכוני כרוב ממולא בעבר: האחר של כרוב שלם ממולא והשני של ספירלת כרוב ממולא. ככה זה: מרוב שאנחנו מתחכמים, לפעמים
לפני שהתחלתי לכתוב את המתכון הזה גיליתי שכבר העליתי שני מתכוני כרוב ממולא בעבר: האחר של כרוב שלם ממולא והשני של ספירלת כרוב ממולא. ככה זה: מרוב שאנחנו מתחכמים, לפעמים
כמה פעמים שאני אגיד את זה – זה לא יספיק. ועדיין: אין, אין על הבוכרים. לו רק הייתי בוכרי הייתי מאושר, שמח בחלקי וגדל על מאכלים שאין בלתם (וגם על
הנה מתכון למנה של אמצע השבוע. אין בה חגיגיות, היא בלתי ניתנת לצילחות (תודה לאל!) וכולם, אבל כולם (חוץ מהבת דודה הצמחונית ובת זוגה הטבעונית) ימותו עליה. מדובר בפולקעס בסילאן,
אלוהים עדי שהעברית חביבה עלי ביותר. אבל יש מאכלים שקשה לי עם שמם העברי. כתיתה וקציץ הם שניים מהם. כנראה לעד נאמר שניצל ומיטלואוף, אפילו שכל מילה לועזית שורטת לי
תמיד כששואלים אותי "מה המטבח הטוב בעולם" אני משיב: יש שניים. הפרסי (בגלל התחכום) והטריפוליטאי (בגלל הלב). אין, אין על אוכל טריפוליטאי, עם השמן, עם הרוטב האדום, עם החום והחיוך
סיר גדול ובו פסטה, רוטב עגבניות וקציצות (צמחונים: יש לכם גירסה עם קוביות חציל במקום) – מה יותר ביתי, ממלא ומשביע מזה? אני אגיד לכם מה: לתחמן את האיטלקים על
בבואך להכין סופריטו, שומה עליך להתחמש בעוז נפש. בלי טיגון כפול וברוך שמן של תפוחי האדמה – זה פשוט לא יצליח. ככה זה, יש תבשילים שאינם קשורים לשום דיאטה, ואם
הנה מנה שמניחים במרכז השולחן (בתוך הסיר) ואי אפשר להפסיק לקחת ממנה. התוספת העמילנית כבר בפנים, הצבעים צועקים אינסטגרם והטעם – שפתיים יישקו. זה מתחיל בתערובת של בקר טחון ועוף
קיבלתי דלי תות עץ. נפלא מזה: קיבלתי ערימה של עלי עץ תות. העלים יפים, רכים וכנראה טעימים מאוד – עובדה שתולעי משי מתות עליהם. וגם אנחנו! אפשר להשתמש בהם להכנת
בדרך כלל, כשממלאים עלי כרוב, עושים את זה אחד-אחד. אבל אם רוצים מנת רושם, כזו שגורמת לאנשים לעצור נשימה ואחר כך לא להפסיק לדבר עליה, אפשר להכין רולדת כרוב ממולא.