טאבולה ישראלית (של ווחשים)
11/02/2024
הסלט הנהדר הזה הוא אחת מאבני היסוד של המטבח הערבי בכלל והלבנוני בפרט. עיקרו הוא שידוך מבורך בין בורגול לבין עשבי תיבול. הגירסה הישראלית הרבה יותר ליבראלית וגם עושה שימוש
תפריט
הסלט הנהדר הזה הוא אחת מאבני היסוד של המטבח הערבי בכלל והלבנוני בפרט. עיקרו הוא שידוך מבורך בין בורגול לבין עשבי תיבול. הגירסה הישראלית הרבה יותר ליבראלית וגם עושה שימוש
אם עוד לא קראתם את הספר 'אמנות הבישול הסובייטי', קודם כל תתביישו. שנית, דעו לכם שהוא אינו – בפירוש אינו – ספר בישול, כי אם ממואר וספר על ההסטוריה של
זה לא סלט הגזר של המטבחים המוסדיים (מגורר דק וטובל במיץ תפוזים שיוצר מנשורת רדיו אקטיבית), ולמרות צפון האפריקאיות זה גם לא סלט הגזר המבושל. זה סלט גזר טרי, חד,
אני לא אכביד עליכם בסיפורים ולא אטרחן בהסברים – רק אציין, באופן אניגמטי למדי, שהסלט הזה התחיל כשיעורי בית בצרפתית. אבל תראו מה יצא: חמד של סלט מחומרים פשוטים וזמינים
רבות דובר באוקרסימורון הקרוי "תל אביבי שחושב שהוא מבין בחומוס". אין דבר שמצחיק (או מרגיז) יותר ירושלמים מהמשפט הזה. מאיפה שהתל אביבים יבינו בחומוס? מהקניון? מאחוזת בית? אולי הסבים שלהם
הריני מודה ומתוודה: לסלט הזה יש מה שנקרא "מקורות השראה". בעברית פשוטה יותר: הוא גנוב. טעמתי אותו לראשונה במסעדת 'החלוצים 3' התל אביבית והמשובחת להלל. אחר כך ראיתי שמכינים אותו
לפעמים סך המרכיבים של מנה אינו מרמז על התוצאה. קחו למשל את הסלט הזה: בסדר, אז יש בו עדשים ועשבי תיבול ויוגורט וכמה עגבניות. בסדר. אבל מי היה מאמין שהוא
גריסי פנינה הם גרגרי שעורה משויפים – הפשיטו מהם את הקליפה (לפני כן הם היו סתם גריסים) וכך הם הפכו למעט פחות מזינים, אבל קלים יותר לבישול או לעיבוד. בדרך
אודה ולא אבוש: בכל מה שנוגע לשאריות, אני קמצן איום ונורא. אין לי תסביך זריקת אוכל. אם נשאר חצי לבן, אין לי שום צורך לניילן אותו למוות ולתת לו לגווע